ארתור מגיע לטקסס אשדוד ויש לו מה להגיד

ארתור רוטנברג,

אחת הערים שאני הכי שמח שיש לי סיבה לבוא אליה היא אשדוד. תמיד יש שם משהו טעים ומעניין. בין אם זה מקום ישן או יחסית חדש, מאשדוד לא יוצאים רעבים. הפעם הביקור הוביל אותי למסעדה שנפתחה על חורבותיה של פראג הקטנה המיתולוגית, טקסס סטייק האוס. מסעדה עם עיצוב שאני מאוד חובב – עץ. הכל עשוי עץ: הכיסאות, השולחנות, הקירות ואפילו הריצפה. משהו בעיצוב הזה עושה לי טוב ואומר לי שיש פה מבחר בירות ובשרים רחב. וכמובן שכל מילה בסלע, סליחה בעץ.

לטקסס סטייקהאוס תפריט מאוד מגוון ועשיר עם דגש, כמובן, על בשרים, אבל אנחנו עסקינן בהמבורגרים מיוחדים. רשימת ההמבורגרים של המסעדה היא מרשימה מאוד, חלקם קלאסיים יותר וחלקם הרבה פחות אבל כולם נשמעים טוב.

נחתנו בטקסס באמצע שבוע, באמצע סרוויס ערב ועדיין קבלנו קבלת פנים מאוד מסבירה פנים. הושיבו אותנו בפינה מאוד נחמדה וכיפית. כאמור, שולחנות עץ, כיסאות עץ. הכל מאוד "חם" ונעים.
התפריט לא איחר לבוא, חבל רק שלא היה מלווה בהסברים על חוסרים ושינויים, היה חוסך לנו קצת זמן התלבטות.
אחרי בדיקה קפדנית של התפריט, החלטנו לוותר על מנה ראשונה ולקחת רק המבורגרים וקינוח.

ההמבורגרים נבחרו, כמובן, לפי מה יהיה הכי מיוחד, מעניין ואינסטגרמי. הראשון שנבחר הוא הבלאק ג'ק בורגר – בורגר בלחמנייה שחורה עם צ'דר, בייקון דובדבנים ורוטב חרדל עשוי M(89 ₪). השני שנבחר היה השריף – קציצה בטמפורה (כן, כן, הקציצה deep fried), עם תוספת טבעות בצל ומלא רוטב צ'דר. בגלל שהקציצה בטמפורה, המנה יוצאת MW (79 ₪). כל קציצה עשויה מתערובת בשר שמכינים במסעדה כל יום ומגיעה בגודל קבוע של 240 גר'.
לצד כל הטוב הזה הגיעו שתי מנות צ'יפס משודרגות – אחת עם בולגרית כמיטב המסורת האשדודית והשנייה עם רוטב צ'דר ובייקון.
חשוב לציין שטקסס מכינים את הרוטב צ'דר שלהם לבד וטוב שכך כי הוא נהדר, אבל על זה אחר כך.

למנות לקח טיפה זמן להגיע אבל לנו זה לא הפריע, התענגנו בינתיים על כוס בירה צוננת.
כשהמנות הגיעו נגלה לעינינו חזיון של צבעים ושחיתות שהרבה זמן ניסינו להימנע ממנו מתוקף עקרון דיאטה כלשהו, אבל משום מה באותו הרגע זה נשכח לחלוטין.

ההמבורגרים יפיפיים ועומדים דום בעזרת מקל שיפוד וכל מה שיכול ואמור לנזול מהצדדים, נוזל. עוד לפני שסיימנו לצלם מכל הצדדים המלצרים באה לשאול אותנו איך היה, ועל כך גברת משולחן סמוך צחקה עלינו שאנחנו צריכים פחות לצלם ויותר לאכול. היה משהו בדבריה, אבל אנחנו באנו לעבוד ולהעביר מסר לשאר  העולם על מה שמתרחש בטקסס.

הראשון שנטרף היה השריף( I did eat the sheriff, but I didn't touch the deputy). מנה עסיסית, מלאה חן וטעמים. מידת עשיה מדויקת וטעם בשרני טוב. הטמפורה נותנת מרקמים מאוד חדשים להמבורגר וחייב לציין שזה מוסיף. הרובד הנוסף נותן עוד טיפה מליחות וקראנץ' שבד"כ נמצא בתוספות ולא בקציצה. הרוטב צ'דר נהדר כשלעצמו ולא פוגע בשום מרקם. הבעיה היחידה במנה שחסר לה משהו עם טעם חזק. אין משהו שייתן קיק לבלוטות הטעם. יש הרגשה של המבורגר טוב אבל טיפה שטוח. שלא תחשבו, הוא טעים, אבל חיפשנו משהו אקסטרה.

המנה השנייה כבר הייתה קצת יותר בועטת. השילוב של הדובדבנים בתוך המבורגר הוא גאוני ומהפכני. הטעם החזק שלהם מוסיף את הרובד שהיה חסר במנה הקודמת. החמיצות של הפרי והמתיקות של הרוטב הופכים את הכל למשהו אקסטרה מיוחד בנוף ההמבורגרים הארצישראלי. יחד עם זאת ולמרות הטעם החזק, הוא לא מעפיל על המרכיבים האחרים אלא משלים אותם. הטעם הבשרני של הקציצה מורגש בכל ביס וביס, הגבינה אף היא יודעת להרים ראש מדי פעם והבייקון תמיד שם, נותן את המעושנות והמליחות הנהדרת שלו.
וכמובן אי אפשר שלא להגיד כלום על הלחמניה הנהדרת שנשמרת איתנה וטרייה לארוך כל המנה. זה תמיד תענוג שהמנה לא מתפרקת לעיסה של מרכיביה. הלחמניה טרייה וטעימה. אחד מהמרכיבים הבודדים שלא מכינים במקום אלה משקיעים במשהו איכותי מבחוץ.

לצד המנות, כאמור, היה צ'יפס עם שלל תוספות. גם כאן ניכרת מחשבה בשילוב טעמים וניהול כמויות. הבולגרית, למרות שזה מלוח על מלוח הולך נפלא, במיוחד כשיש רוטב שום נהדר לטבול בו. הצ'יפס עם צ'דר לא צריך הצגה, כי הוא בעצמו הצגה. כשמתחת למעטה הגבינה יש תפו"א איכותי אז הכל טוב. למרות זאת, הרגשתי שצ'יפס יכל קבל עוד טיפה פריכיות אבל זה באמת לחפש אותם בקטנות.

לבסוף, אחרי כל הטוב הזה, קבלנו לטעום משני הקינוחים, שהוגדרו, כהכי מוצלחים במסעדה. כאן אני חייב לציין שהמסעדה לא מתמחה בקינוחים וזה כן ניכר במידה מסוימת. יחד עם זאת, הקינוחים אינם סטנדרטיים, לא בגודל ולא במהות. הראשון היה פאי פירות יער עם גלידת וניל נהדרת. הפאי עצמו לא הלהיב אותנו יותר מדי אבל כן היה מעניין ומיוחד בנוף המסעדות מסוג זה.
הקינוח השני לעומת זאת היה כבר יותר מוצלח הblack and white -בראוניז וניל ושוקולד, עם גלידת וניל, שקדים וחלב מרוכז. הטעמים היה יותר מעניינים והשילוב של כמה עולמות, תחת מעטה קצפת ושקדים אחד קנה אותנו והמנה חוסלה כמעט בשלמותה למרות שהרגשנו שאנחנו מתים.