האם הבאזז סביב באזז בגבעתיים מוצדק?

ארתור רוטנברג,

יש כתבות שאני נהנה לעשות, ויש כתבות שקצת פחות זורם. הכתבה הזו היא לא רק שכיף מאוד לעבוד עליה, היא גם חשובה מאוד. כי בתקופה כל כך קשה ומורכבת, בא בן אדם ופותח מסעדה שהיא לא למטרות רווח. הבנתם נכון, כל שקל שהמסעדה הזו עושה מעבר לכיסוי עלויות שלה הולך לתרומה לקהילה ופרויקטים קהילתיים של גבעתיים. מעבר לכך, המסעדה מציעה (כאשר זה יתאפשר) 50% הנחה על כל התפריט לבני הגיל שלישי שיבואו לסעוד אצלם צהרים.

    

ומה לגבי האוכל עצמו? המסעדה מציעה תפריט דיינר אמריקאי מגוון עם כמה מנות מקומיות, אבל בלב של כל זה יש מבחר המבורגרים מעולה ודי מיוחד והמחירים? המחירים סה"כ נוחים. המסעדה נמצאת עדיין בשלבים הראשוניים שלה ולכן התפריט משתנה מעת לעת וזה תמיד לטובה.

המבחר הוא רב והיה לנו קצת קשה להחליט לגבי הראשונה, המנהל חשב שהכי נהנה מהאראנצ'יני שלהם(30 ₪). שזה לא באמת אראנצ'יני, אלה קרוקט של פירה סופר קרמי עם נגיעות בשר מפורק. הם הבטיחו לתקן את השם למקרה שיבוא עוד יקי כמוני ויתלונן. בכל מקרה, לצד הקרוקטים מגיע רוטב צ'דר הכי מטורף שטעמתי ורוטב שמנת פלפלת מעולה.
הקרוקטים עצמם מעולים. קראנץ' חזק בחוץ וקרם פירה בפנים. חתיכות הבשר קצת פחות מורגשות, אבל זה לא נורא. השילוב עם הרוטב צ'דר יוצא נהדר וזה הופך למנה ראשונה שאכן היה כיף גדול לאכול.

למנות עיקריות הלכנו על ה best sellers שלהם, ניו יורק – קציצה עטופה בגבינת מונטרי ג'ק, איולי כמהין, גבינת בושה, בייקון טלה, בצל מקורמל, עגבניות, חמוצים ואורוגולה. כל זה בתוך לחמניית בריוש קלויה(85 ₪ – עם צ'יפס, כן?). המנה השנייה הייתה הפילדלפי – המבורגר עם טריו גבינות של  צ'דר, ברי ומונטרי ג'ק עם הירקות הסטנדרטיים שלהם בתוך לחמניית בריוש קלויה ואיולי צ'יפוטלה (65 ₪)


לצד כל זה קבלנו שלושה סוגי צ'יפס  – צ'יפס בטטה, צ'יפס רגיל וצ'יפס חריף מתובל באבקת שאטה מיובש. ביחד עם הצ'יפס הגיעו רטבים:  קטשופ צ'יפוטלה, איולי צ'יפוטלה, איולי כמהין ואיולי חרדל.

המנות הגיעו בזמן סביר מאוד והן נראו טוב. גבוהות וחטובות עם כאמור, 3 מנות צ'יפס שונות ושלל רטבים שונים. ביצענו חתך אמצעי לראות איך זה נראה בפנים וזה מהמם. מידות עשיה בול כשמו ביקשנו, M עבור הניו יורק וMW עבור הפילדלפי.
הניו יורק נטעם קודם. טעמים עשירים של בשר טוב, פייקון קריספי כמו שצריך וטעם חזק של גבינת בושה בשלה. בנוסף, נוצר פה משהו מעניין עם הירקות, בגלל הכמות הנפלאה של האיולי, הירקות הופכים למין סלטון פרשי שמוסיף נדבך מיוחד להמבורגר שלא יצא לי לטעום בשום מקום. בחזרה לחלק העיקרי, הטעם הכולל של המנה הוא נהדר ומאוזן היטב. הגבינה, בגלל שהיא גבינה בשלה, מורגשת היטב ולא נעלמת כמו ברוב המקומות ששמים פרוסת צ'דר אחת שנמסה ולא שומעים ממנה, יש פה נוכחות, יש פה statement!
החלק האחרון והכי חשוב, אחרי הקציצה, הלחמנייה. יש פה לחמניית בריוש מדהימה, שעוברת קלייה יפה מאוד. היא מהלחמניות המתוקות ואווריריות האלה גם כאשר נשארת חתיכה של לחמנייה בלבד, עדיין ממש כיף לאכול ממנה.

 

המנה השנייה, הפילדלפי, היא פשוט חגיגת גבינות. למנה יש את כל התכונות הנפלאות של הניו יורק – לחמנייה נהדרת, מידת עשייה מדויקת, סלטון פרשי מלא בטעמים של האיולי. השוני פה זה התוספות. הפילדלפי מלא בגבינות בטעמים שונים. הכמות איולי הייתה קצת יותר מדי והלחמנייה התפרקה לקראת הסוף, בעקבות כך המנהל אמר שהם ישפרו ויעדנו את כמות האיולי על מנת שזה לא יקרה יותר. האיולי צ'יפוטלה, מוסיף נדבך טעמים מעניין ומהווה ניגודיות יפה מאוד לכל הגבינות שבמנה. הטעם הנוצר הוא מאוזן, והביס הוא נהדר. במקרה הזה, זה היה מזל שבחרנו לקחת את המנה MW, אחרת הג'וסיות של הבשר, ביחד עם האיולי היה הורג את הלחמנייה. ולכל הספקנים, מידת עשיה זו לא פוגעת בטעמים של הקציצה. כמות נתחים שמנים בתערובת שומרת על הטעמים ומרקמים יפים מאוד גם כאשר זה MW.

בסוף הארוחה, לפני שאנחנו מתפחלצים, קבלנו גם עוגת שוקולד לבן ופיסטוק מדהימה( 30 ₪). כל העוגות נעשות במקום ע"י קונדיטורית סופר מוכשרת שתכננה את כל העוגות ככה שיוכלו לעבור הקפאה קלה וישרדו את המשלוח לצד אוכל חם בצורה מיטבית.
העוגה עצמה עם טעמים נהדרים ועשירים של פיסטוק על מצע של עוגיית אגוזים וקורנפלקס בקרמל. קבלנו אותה קצת קפואה, אבל זה לא השפיע על הטעמים, זה היה כמו לאכול עוגת גלידה מושקעת מאוד.

הסיפור של באזז הוא די מעורר השראה ומחולל רצון לעזור להם, ולמרות שאין לי שום קשר לגבעתיים או ידע על המתרחש בעיר ברמה הקהילתית, אני יודע שאני אחזור לשם. אני אחזור לשם גם בגלל המסר, ןכמובן, גם בגלל האוכל הטעים והמושקע, הקפדה על הפרטים, המחשבה מהאחורי המנה והמחירים שבאמת לא כאלה גבוהים ביחס למה שאנו רואים היום.