מיטבול – ארתור מספר על מסעדה בינוניות ושוממת שמנסה להיות רלוונטית

מיטבול, בעבר דיינר אמריקאי מצוין ששמו יצא למרחקים בזכות המבורגרים מעולים ותוספות נהדרות. אז מה קרה בביקור של ארתור במסעדת מיטבול שהדיינר המהולל לא הצליח לזכות אפילו למחאה אחת?

יצאנו בערב עם החבר'ה מהעבודה לבילוי. לא משהו רציני. חדר בריחה ומשהו לאכול. רק החבר'ה, בלי הנשים. אחרי קצת אדרנלין הגענו רעבים למתחם הרובע של ראשון. המטרה שלנו – מיטבול. היה קצת קשה למצוא חניה ברביעי בערב, אבל הצלחנו. שמנו פנגו והלכנו. הגענו למסעדה שהייתה כמעט ריקה והצוות מנומנם מחוסר מעש וצפייה כואבת להשלמה כי לא יגיעו למינימום של טיפים.

התיישבנו בשולחן באמצע המסעדה והתחלנו לעבר על התפריט – המבורגרים, בשר, המבורגרים, בשר עם פירה ובין לבין קצת ירקות שאמורים להפתיע את הקיבה העייפה. תוך כדי הרהור של מה להזמין, התחלתי להסתכל מסביב וניסיתי להיזכר בפעם הראשונה שביקרתי פה. זה היה לפני לפחות 10 שנים, כשהמקום עוד היה מסעדת פועלים קטנה עם גריל בתוך הבר ואולי 15 מקומות ישיבה, כולל הבחוץ. אני אפילו לא זוכר איפה זה היה בזמנו כי הגעתי לשם שיכור אחרי ביקור בטראבין (הייתי בן 17, 18…אולי אפילו 16). באותה תקופה למקום היה שם מעולה, המטבח השקיע והחוויה הייתה בלתי נשכחת. עובדה, עבר עשור ואני עדיין זוכר. אם תשאלו את הגברת שלי, זיכרון זה לא הצד החזק שלי.

מיטבול – ההווה 

בכל מקרה, חוזרים להווה. ארבעה חבר'ה רעבים לבירה וצמאים להמבורגר. הזמנתי המבורגר סטנדרטי של 300 גרם עם טופינג של צד'ר צ'ילי, צ'יפס גרליק וחצי וויינשטפן. הבירה הגיעה מהר, קרה, בעלת ראש קצף טוב. הרמנו לחיים ולחיי יציאות מוקדמות (מהעבודה ומחדרי בריחה) ולגמנו. כאן עולה לכם חיוך על הפנים, נכון? אם לא, אז תנסו ללקק את המרפק… קצת קשקושים, צחוקים ואז הגיעו המנות המיוחלות. לחמנייה קריספית, ירקות, קציצה יפיפייה ומעליה גבינה משובצת צ'ילי שנמסה וחיבקה את ההמבורגר מכל הצדדים…מממ…איזה יופי. שדרגתי קצת את המנה עם טיפה שמנת ומיונז שום שמיר, הרכבתי את 2 הלחמניות, לחצתי, סגרתי עיניים ונתתי ביס.

העולם עמד מלכת וכלום לא קרה. לא זיקוקי דינור ולא מעודדות לבושות בתלבושות מינימליסטיות. בינוניות משעממת שלאט לאט הופכת לסוג של אכזבה בהתחשב גודל הציפייה. הבשר לא מתובל כלל ולא ברור מהי איכותו. אולי קפוא? לא ברור. החמוצים הענקיים משתלטים על הכול עם הטעם החזק שלהם. התוספת שעלתה 13 ₪ של גבינה וצ'ילי נעלמה כאילו לא הייתה, ברמה שאפשר היה לא להזמין אותה ולא הייתי שם לב להבדל. ובכלל, איפה ההיגיון שתוספת פצפונת של גבינה עולה כמו 1/4 מההמבורגר!? לא ברור. הרבה אי בהירות יש פה, מהמחיר ועד הטעם…

נחזור שנייה לחמוצים. האם זו עצלנות המונעת מהם לחתוך אותם לעיגולים אכילים או שזה קונספט חדש? ובכלל, טעמם החזק מאוד משתלט על הכל ומונע מטעמים אחרים להציג את עצמם. כמו בריון בבית ספר יסודי שרוצה להראות שהוא הכי הכי אבל בעצם לא יודע חשבון ועושה צחוק מעצמו. בתור אחד שמאוד אוהב חמוצים ותמיד לוקח תוספת בשביל הטעם, מצאתי את עצמי מוציא אותם בכלל מהמנה ולוקח ביסים קטנים מאוד. היה לי מוזר מאוד לאכול ככה.

למזלי לא הכול היה כל כך נורא. הצ'יפס גרליק של מיטבול מלא בשום ועשבי תיבול שבצירוף שמנת חמוצה יוצר טעם לא רע בהחלט. הצ'יפס עצמו תעשייתי ביותר אבל סה"כ המנה סבבה לגמרי ואפילו טעימה. למרות שבגללה כמעט גורשתי לישון על הספה, היושר העיתונאי מונע ממני להגיד על הצ'יפס משהו רע כי הוא באמת היה אחלה.

לסיכום החוויה

מה שפעם היה ה-מקום לאכול בו המבורגר (בראשון לפחות) הפך ללא רלוונטי וחי על נקודות זכות שצבר לפני שנים, בימי הזוהר של המקום. כמעט כבר לא נשארו סיבות ללכת לאכול המבורגר במיטבול (דגש על ההמבורגר. מנות אחרות אולי טעימות), אולי רק אם אתם אנשי קבע ויש לכם כרטיס הנחה שמאפשר לנסות לגרד עלות-תועלת כלשהי. לשאר בני התמותה מדובר בחוויה מאכזבת קשות.

שם: מיטבול. כתובת: דרך המכבים 8, ראשון לציון. כשרות: לא כשר. שעות פעילות: א'-ש' 12:00 – 01:00.

*** המסעדה נסגרה ***