הדסון בראסרי – האם איש ההמבורגרים מצא את ההמבורגר הטעים בישראל?

ארקדי פורטנוי, 07/04/2014

איש ההמבורגרים שלנו לא מפסיק בחיפוש אחרי המבורגרים מומלצים ושווים במיוחד, הפעם המסע שלו הביא אותו עד לרמת החייל שבצפון תל אביב. כשארקדי נכנס למסעדת הדסון בראסרי הוא לא דמיין שהוא הולך לטעום את ההמבורגר שישנה את חייו. קבלו אותו – ההמבורגר של הדסון בראסרי ברמת החייל!

רבע שעה אח"כ בטלפון

ארקדי: יאיר, אתה לא מבין.
יאיר: עזוב, תקשיב רגע, אתה יכול לעזור לי להעביר ספה מאחותי אלינו?
ארקדי: לא. תקשיב, ההמבורגר הכי טעים. מצאתי אותו.
יאיר: איפה?
ארקדי: הדסון בראסרי ברמת החייל.
יאיר: שמעתי על זה משהו.
ארקדי: לא! אתה פשוט לא מבין!

היום בצהריים קפצתי לבקר את השף מתן אברהמס במסעדת הדסון בראסרי. לא ייתכן שדגמתי עשרות מסעדות בלי להגיע למקדשו של אברהמס. אז כמו שהבטחתי, בהזדמנות הראשונה שהייתי בסביבה קפצתי לביקור היכרות. מתן הוביל אותי בין קירות מבצרו והציג את חדריו הסודיים מלאי הבשר המתיישן – חדר לאנטריקוט, פריים ריב וחדר לסינטה. מתן מיישן את נתחי הבקר, שהוא מייבא בעצמו, למשך חודש עד חודשיים. בהמשך הסיור עברתי גם במגרש המשחקים של מתן אברהמס – קצביית הבוטיק שהוא הקים עם ציוד שנועד לבצע פעולה אחת בלבד: להגיש את נתחי הבשר האחידים והמושלמים ביותר שהיד משגת בישראל.

ה-המבורגר של הדסון בראסרי

מתן ואני פטפטנו על מסעדות שאנחנו אוהבים ואוהבים פחות. בסוף החלטנו לגשת לטעימה והזמנו את ההמבורגר הקטן (כי אכלתי לפני כן, בברלסקוני) והסטנדרטי במידת עשייה מדיום כמובן עם תוספת בייקון בצד. מתן הסתכל עליי במבט מוזר אבל הסברתי שאני מוכרח לטעום קודם את הבשר בעירומו, לפני שהוא מקבל טעמים מהתוספות. ואז הגיעו 2 המנות. בלחמנייה סטנדרטית נחה קציצה עם ארומה שמילאה את אפי כמו אהבה ממבט ראשון. קציצה עסיסית שפגשה את הפלאנצ'ה וניפצה את עצמה לכדי ענני ניחוח ממכרים שמחברים טעמי סטייק עם שומן צרוב. אוי אלוהים. מתחשק לי להתחיל להאמין רק כדי להגיד תודה. לצד הלחמנייה נחו 3 טבעות בודדות של בצל לבן, 2 פרוסות עגבנייה טריה וכמובן עלה בודד של חסה. סטנדרטי. הכי סטנדרטי. אז למה בביס השני שלי אמרתי למתן בפה מלא שההמבורגר בהדסון הוא יורש העצר החדש ברשימת ההמבורגרים הכי טובים שטעמתי? פשוט מאוד. דמיינו שייטל בטעמי בשר עוצמתיים, עם מכסה אנטריקוט ושפונדרה בעלי טעמים עסיסיים בטירוף ותבינו לבד. אם זה לא מספיק אז אפשר לסכם ב-2 מילים: חומר גלם.

בכל ביס וביס התמוגגתי. איבדתי את תחושת הזמן, המרחב וכל תחושה אחרת מלבד הטעמים שהתפוצצו לי בפה בכל ביס וביס. טעמי הפלפל הגרוס והמלח האטלנטי חיברו טעם עוקצני עם קראנצ'ים קטנים של מלח והם שהפכו את ההמבורגר של מסעדת הדסון בראסרי מאוכל רחוב גנרי (יענו פאסט פוד) לסעודת מלכים. אה כן. היה גם בייקון. בייקון מצוין. יבש. לא מלוח. איכותי. נו טוב, הבנתם כבר לבד את הראש של מתן אברהמס. אגב, למשפט הנרגש שלי הוא ענה ביהירותו האופיינית: "אני יודע שיש לי את ההמבורגר הכי טוב. אם זה לא היה ההמבורגר הכי טוב, הייתי גונב את השיטה של מי שהכי טוב". ציון: 10\10.