מסעדת הדסון בראסרי – קריס מבלה עם בשרים בליגה של הגדולים

קריס טיילר - כתבת אורחת, 19/09/2015

ימיי שישי הם כרגיל ימי צריכת הבשר המרוכזים שלנו. שוטטנו קצת באינטרנט בין אתרים שמתיימרים לתת דירוג מסעדות מקצועי לבין דפי מעריצים בפייסבוק ואיך לא – אתר הקהילה שלנו. כל השבילים הובילו לאותה דרך ראשית, הלא היא הדרך לרמת החיל אל מסעדת הדסון בראסרי.

אני נחשבת ילידת רמת החיל (אם נוציא מהמשוואה את בי"ח תל השומר שאירח אותי לאורך תהליך הלידה וכמה ימים לאחר מכן) ומתגאה בהיכרות מעמיקה עם כל האזור. המסעדות, הפאבים, בתי הקפה, האולפנים וכו'. רק מסעדת הדסון בראסרי נותרה הפינה שלא חקרתי, אז הנה הגיע הרגע המכריע. הזמנו מראש מקומות ישיבה בחוץ, למה בחוץ? כמובן כי רציתי לעשן עם הבירה. יש שיתחברו לזה ויש שלא, אבל מבחינתי בירה וסיגריה מהוות ספתח מצויין לארוחת בשרים. התאכזבתי לגלות שלמרות מקומות הישיבה בחוץ, אסור לעשן. רשמתי לעצמי, לשאול להבא במעמד ההזמנה הטלפונית האם מותר לעשן במקומות שאני מזמינה.

לאחר שהתגברתי על הקרייבינג לבירה עם סיגריה, פניתי לחקור את הסביבה שלי. המסעדה הייתה מלאה באנשים, זוגות צעירים ומבוגרים, משפחות וחברים. המקום בהחלט עונה לז'אנר הארוחה הרומנטית אך גם לארוחות ערב משפחתיות. המסעדה ממוקמת לה בחלק פנימי של בניין הייטק אחד מיני רבים באזור ועל כן בשעות הערב המקום שקט מאוד ואין עוד עסק פתוח ברדיוס הצמוד. מלצר חביב בשם עמית ניגש אלינו ושאל אם נרצה לשתות משהו בזמן שאנחנו עוברים על התפריט. ההצעה לכשעצמה נחמדה מאוד, לו רק הייתי מספיק החלטית בענייני שתיה.

בסופו של עיכוב ממורמר מצידי, לקחנו חצי ליטר וינשטפן מהחבית וקוקטייל "פלומה" (אשכולית אדומה, רום, לימון וכנראה עוד כמה דברים שהספקתי לשכוח). אני צריכה להחטיף לעצמי קצת בכל פעם שאני לוקחת קוקטייל, אני אף פעם לא מרוצה מהם, וזו כלל לא אשמתם. יבוא יום ואמצא את האומץ להודות שאני בחורה של יין לבן חצי יבש ופעם בשנה איזה מידורי סאוור. זהו. בעניין האוכל, ידענו מראש את הסיבה שלשמה התכנסנו ולכן ההזמנה הייתה פשוטה ומהירה. למנה ראשונה קרפצ'יו ותוספת לחם, למנות עיקריות ביפבורגר קצבים עם גאודה. כמובן שבבורגר שלי גם בייקון (אם יש, לא ניקח?!).

ראשונה – קרפצ'יו מושלם

לשמחתנו, הבקשה הקבועה שלנו לקבל את הקרפצ'יו ללא עלים למיניהם (במקרה הזה, רוקט) התקבלה בשלווה והגיעה לשולחן צלחת יפיפייה, בדיוק כמו שאנחנו אוהבים. מבחן מנת הקרפצ'יו שלנו נמדד בשלושה פרמטרים עיקריים:

האם הוא נחתך בקלות בשיניים? (כי קרפצ'יו גומי שחתוך עבה ובעל מרקם צמיגי זה ממש לא משהו).
האם יש מספיק שמן זית\חומץ בלסמי\גבינת פרמז'ן? (או הגבינה ששמים במקום).
האם הלחם שקיבלנו יחד עם הקרפצ'יו, מתאים למנה? (בדיקסי למשל, מקבלים לחמנייה מאוד מוזרה שמזכירה מודל די.אן.איי ולא ברור מה הקשר בינה לבין הקרפצ'יו).

הסכמנו פה אחד, מסעדת הדסון בראסרי קיבלה במבחן הקרפצ'יו שלנו ציון 100! (54 ש"ח, תוספת לחם 18 ש"ח)

ביפבורגר קצבים – ההמבורגר של מסעדת הדסון בראסרי

הרגע לו חיכינו סוף סוף הגיע, ההמבורגר המדובר של מסעדת הדסון בראסרי. הרגעים הקצרים של צילום המנה, היו קשים מנשוא. חציית ההמבורגר מבלי לתפוס ולנגוס ברגע שנחת על השולחן, ההתבוננות במידת העשייה המושלמת (מדיום כמובן) וההתעסקות עם הצילום, עם פלאש, בלי פלאש, יאללה!

הלחמנייה עליה נחה הקציצה באלגנטיות הייתה ג'בטינה מושלמת (עליה הוטבעה חותמת לוגו המסעדה בצריבה, גימיק מגניב). קריספית מבחוץ ופריכה לחלוטין מבפנים, החזיקה את הבשר בכבוד ונותרה זקופה ועסיסית עד לסיום המנה. הבשר היה מאוד אוורירי, לא הייתה שום דחיסות בקציצה. שנינו חווינו את ההמבורגר בצורה קצת שונה, לטענתו הגאודה הייתה מורגשת יתר על המידה וגרמה לטעמי הבשר להיעלם. אצלי דווקא טעם הבשר הורגש והיה עוצמתי, הגאודה לא גרעה לי מטעמיו והבייקון שהזמנתי הוסיף מליחות שהתקבלה בברכה. בקיצור – ההמבורגר של מסעדת הדסון בראסרי (72 ש"ח, תוספות: גאודה 10 ש"ח, בייקון 11 ש"ח) היה תענוג והוא כמובן מומלץ בחום!

קינוח – נמסיס שוקולד עם קצפת לוטוס וקרמל מלוח

בתפריט הקינוחים של מסעדת הדסון בראסרי היו מספר מנות שלכדו את עינינו, אך הגיימרים החנונים שבתוכנו הזדעקו "נמסיס! זה נשמע מגניב!" (45 ש"ח) ואכן כך היה, מגניב. הקינוח נראה ממש טוב, נותן הרגשה יוקרתית ומיוחדת. לאחר שסיימנו להתרגש מהמראה החיצוני שלו, והתגברנו על הצער שבלהרוס את היופי שלו – חפרנו פנימה. זו הייתה חפירה מוצלחת, יהלומים לא מצאנו, אבל אושר עילאי כן. קציפת הלוטוס מתוקה להחריד אך מתאזנת עם טעמי השוקולד המריר שבנמסיס, אז מגיע הקרמל שסוגר את הביס עם מעט מליחות ועושה את העבודה. השכבות הללו יוצרות שילוב טעמים ממכר והקינוח חוסל עוד לפני שהספיקו להגיש לנו את האספרסו והתה עם הנענע.