מסתבר שצריך 206 דגים בשביל לגרום לאלעד לעבור מהמבורגר למאכלי ים
הסיוט הכי גדול של אלעד התגשם, כשחברו ש' עמד בפתח מסעדת בשרים ואמר פתאום: "אולי נאכל מאכלי ים במקום?". האם דגים 206 גרמה לאלעד לנתק את קשריו עם ש' לאלתר, או שהאתנחתא הדגיגית שחווה במסעדה גרמה לו להבין ש-ש' רק רוצה בטובתו ובטובת בטנו?
בערב גשום ובשרי בהחלט
אני מאלו שמתחשק להם לצאת לאכול בחוץ דווקא כשגשום, סוער ומורבידי לחלוטין. כאילו אני שואב הנאה מהסבל שבלנהוג בגשם, כשבכל רגע הרכב לידי מסוגל לעשות 'החלקה אמנותית' ולתת לפגוש שלי בוסה שתוצאותיה הן בעיקר שתי מילים: השתתפות עצמית. ובכל זאת, הצלחתי לשכנע את ש' להצטרף אלי לאיזה נשנוש בשרי טוב. נסענו לנו לכיוון צומת הכפר הירוק, במטרה להתביית על מקום כלשהו ברמת השרון. למה? לא יודע, התחשק לי. איך שהגענו לצומת הפיל, ש' פתאום אומר לי: "אולי נאכל מאכלי ים במקום? נמאס לי מהמבורגר". דפקתי את הברקס של החיים. גם מההלם, וגם בגלל שפשוט היה אור אדום ברמזור. מה מאכלי ים באמצע החשק להמבורגר? "אבל יש תפריט עסקי חדש במסעדת דגים 206, ותמיד רציתי לאכול שם", אמר הפרחח. האמת? גם אני רציתי לאכול שם לא פעם אבל מאכלי ים (למעט שרימפס על ההמבורגר) לא ממש דיברו אלי.
מפה לשם, הוא הצליח לשכנע אותי, וכך מצאתי את עצמי עומד בפתחו של מוסד תל אביב-יפואי מיתולוגי. דגים 206. עם כניסתנו למקום קיבל את פנינו המארח, שגרם לי להסתכל סביבי ולגלות שכלל סדר כוח האדם במקום מורכב מאנשים שיכולים להיות אבא שלי. כמו המסעדות של פעם. מלצרים מבוגרים, חייכנים, ובעיקר סבלניים. משהו שדי חסר בנוף הקולינרי היומיומי שלנו.
קיבלנו לידינו את התפריטים ועלעלתי בתפריט העסקי, שמחירו לסועד עומד על 159 ₪, וכולל מנה ראשונה, עיקרית וקינוח. בהתחלה חששתי שאצטרך גוגל-טרנסלייט, כי מה לי ולמאכלי ים? אני בקושי מבחין בין גפילטע-פיש לטונה. ש', שקצת יותר 'מתוחכם' ממני, הסביר לי ועשה לי השלמת פערים ב-30 שניות. החלטנו שהוא יקח למנה ראשונה רביולי סלק המוגש עם קרם לימון, סקאלופ בגריל וקריספי מרווה; ואני אקח מרק פירות ים. לעיקריות החלטנו שניקח פילה לברק צרוב עם ניוקי וחמאת מרווה ואני הזמנתי את מה שידעתי שאני אתחבר אליו – שרימפס בצ'ילי עם שמן זית, שום ולימון. לגבי קינוח, טרם החלטנו.
אולי באמת אני בסצינת האוכל הלא נכונה?
המנות הראשונות הגיעו. מנת הרביולי, וזה עוד לפני שש' בכלל נגס בה, היתה יפה להדהים. עומר מילר היה עושה ממנה אורגזמה אינסטגרמית. צללתי לתוך המרק שהיה כל מה שמרק צריך להיות בלילה חורפי שכזה – סמיך, מהביל, טעים ברמות על ומלא בפירות ים מכל הסוגים והמינים. דרך אגב, זה לא מגיע בקערה של מרק, אלא בגיגית של מרק. כמעט ושבעתי לגמרי רק מהמנה הראשונה.
הרמתי את הראש לראות מה ש' חושב על המנה שלו אבל כבר לא נשארה מנה. חיסל אותה, ואפילו לא השאיר לי ביס (הוא כבר עשה את זה בעבר בארוחות אחרות, שמן). לדבריו, המנה פשוט מעולה, ואין צורך להוסיף מעבר לזה.
כשהגיעו המנות העיקריות, כבר היינו אחרי 2 כוסות יין (אדום, קלו דה גת) ודעתנו התבשמה עלינו קלות. בהיתי במערום השרימפס בצ'ילי, וקינאתי בפילה הלברק הענקי שש' קיבל. אני רגיל במסעדות לראות פילה, כמנה סמלית ונחמדה. פה זה היה פילה (Fillet) בגודל של פילה (Elephant). הפעם ש' היה מספיק מתחשב בשביל לתת לי לטעום (הוא היה יכול לתת לכל המסעדה לטעום, ועדיין היה נשאר לו מספיק בשביל לשבוע יומיים). הפילה היה רך, עסיסי, טעים ובתוספת הניוקי, אפשר היה לסגור את הבסטה. עשינו את היומית שלנו.
עכשיו הגיע תורי לנשנש את השרימפס. אז ראשית, שאפו על הכמות המאוד לא-מתקמצנת של המנה. מעבר לכך, התיבול היה מושלם. קורטוב של צ'ילי, קורטוב של שמן זית וקורטוב של לימון. זה משתלב עם זה, וזה משלים את זה. וסה"כ שילוב מעניין שיוצר כיף של מנה. לחם טרי וחם בצד בשביל לתבול ברוטב ואתם מסודרים.
עוד כוס של יין אדום ולרגע שכחתי שבכלל רציתי המבורגר. לגבי הקינוחים, לא אכביר במילים. אתן לתמונות לדבר בעד עצמן. הן מכילות ה-ר-ב-ה טעם טוב ומתקתק.
דגים 206 – סיכומו של דבר
אז נפל דבר וויתרתי על המבורגר ואפילו לא הצטערתי על כך. אל תדאגו, אני לא עורק לעולם שכולו שפמנונים וקלמרי, אבל בהחלט זכיתי לחוויה כיפית, טעימה ולתמורה מוצדקת לסכום ששילמנו, בהתחשב בגודל ובאיכות של המנות. אם גם לכם בא לעשות הפסקונת מהמבורגר – וזה בסדר, מותר לכם פה ושם – יש לכם אופציה נהדרת בצומת הפיל – דגים 206.
שם: דגים 206. כתובת: משה סנה 54, תל אביב-יפו. כשרות: לא כשר. שעות פעילות: א'-ש' 12:00-23:30.
ליצירת קשר ומידע נוסף מאיזי
