המטבח השמח של מירנצ'ו – אור בלאן קפץ לדרום אמריקה בלב יפו

אני אוהב אוכל שמח, כזה שמרגישים בו קלילות ואהבה לחומרי הגלם, יש משהו מיוחד ביכולת לגרום לי לחייך בזכות מנה טובה. בדיוק בגלל זה שמחתי לגלות את המטבח של מירנצ'ו. המסעדה ממוקמת ביפו, בתוך מבנה עתיק, רחב ויפיפה. המקום מזמין, נעים ומלא במוזיקה שעושה טוב על הנשמה, כבר התחלה נכונה ואווירה של חגיגה.

מטבח עם שמחת חיים – מירנצ'ו

נסעתי עד ליפו לטעום בזכות הכתבה של טל קורנס על מסעדת מירנצ'ו, שמחת החיים של המקום הצליחה לעבור דרך המילים של טל ועוררה אצלי חשק לטייל בדרום אמריקה, כאן ביפו. אז באופן טבעי, לקחתי את האישה, שבתורה לקחה את החברה הכי טובה, נכנסו לאוטו ושמנו פעמינו ליפו לאכול ולהתרשם.

מיצים, דגים ובשר – תפריט עשיר ומהנה

איך שנכנסו לצלילי הסמבה והרומבה התיישבנו באחד השולחנות וקיבלנו תפריט עשיר עם מנות מרחבי דרום ומרכז אמריקה, מה זה אומר? בתפריט כיכבו מנות מוונצואלה ועד פרו,
מברזיל ועד מקסיקו, בקיצור – מגוון ועושר כבר בשלב התפריט שבישרו טובות ופיתחו אצלי תקווה לפתיחת שולחן חוצה יבשת!

התלבטנו קלות אם לפתוח עם מנות ראשונות, אבל מכיוון שטל טען בכתבה שהמנות פה ענקיות, החלטנו ישר לגשת למלאכת האכילה המרכזית והזמנו למרכז השולחן בשותף שלוש מנות עיקריות. את כל החגיגה הזאת החלטנו ללוות במיצים מעוררים של מנגו ושל אננס – כי אם כבר דרום אמריקה למה לא עד הסוף?

חרב כבר אכלתם?

זו מסעדה דרום אמריקאית – חייב להיות בשר, ולא סתם בשר – חרב! הזמנו את חרב "לה ארגנטינה", מדובר בשיפוד שמגיע עם ידית של חרב ועליו מונחים נתחי אסאדו, צ'וריסו, פרגית ושוק עוף בתוספת של פאפאס רוסטיקאס (יענו פלחי תפוח אדמה מטוגנים), צ'ימיצ'ורי וגוואקמולי, מנה שבקלות יכולה להאכיל שני אנשים (79 ש"ח).

ת-ע-נ-ו-ג! כל ביס היה עסיסי וכל נתח בשר גילה טעם חדש שהתפרק על הלשון בהנאה. בשר האסאדו היה עשוי באופן מושלם ומענג ותוספת תפוחי האדמה המטוגנים רק החמיאו לכל העסק. הפרגית הייתה טובה ועסיסית (בוא לא נתלהב, עדיין מדובר בפרגית) ושוק העוף גרם לי להתחיל לרקוד מרוב שמחה – רך ועסיסי מבפנים ומושלם מבחוץ, פשוט עוף שמח. דווקא הצ'וריסו היה קצת יבש ומאכזב, סביר ותו לאו.

ההפתעה האמתית הגיע בדמות הרוטב – אלוהים אדירים! בחיים לא טעמתי גוואקמולי כל כך טוב, ואני בכלל לא אוהב אבוקדו. טעם עשיר, קרמי ומפנק שהשתלב באופן טבעי עם כל מנה ואף שידרג אותה, פשוט תענוג של גילוי ברוטב מעולה. גם הצ'ימיצ'ורי נתן פייט ושידרג את הבשר לרמה אחרת, טעם חזק של טריות עשבי התיבול ואיזון נכון – שמח כבר אמרתי? שיהיה ברור, אני מכריז על הגוואקמולי והצ'ימיצ'ורי של מירנצ'ו כטובים ביותר שטעמתי עד כה!

אפילו הזמנו דג

לצד החרב החלטנו להזמין פסקאדו קוסטניו (79 ש"ח) – גירסת הבית של מירנצ'ו לדג מושט בגריל בתוספת אורז קוקוס, פטאקון ואבוקדו. הדג היה טעים עד חביב, לא מציאה מיוחדת ולא נפילה, אבל זה הגיוני – כי מי מזמין דג במסעדת בשרים!?! טעות שלי, בביקור הבא שלי במקום אני פשוט אזמין עוד בשר. הדג היה חביב, האורז היה מיותר ונטול טעם קוקוס, הגוואקמולי כמובן אלוהי והפטאקון, אותה בננה לא מתוקה מזן טרופי, מעוכה ומטוגנת הייתה ניסיון חביב אבל לא משהו שאזמין שוב במיוחד.

סאן-אנדרס – הסלט שהפיל אותי

כנראה שזה הסלט הטוב ביותר שטעמתי מזה שנים, אם לא בכל ימי. מדובר במנה גדולה (מה זה גדולה, עצומה) של סלט שמח, עשיר בטעמים וצבעים שמוגש באהבה. סלט סאן-אנדרס (59 ש"ח) מורכב ממלון, מלפפון, עוף ,כוסברה ונענע בוינגרט אננס. לא יודע מה זה ויניגרט אננס, ואיך עושים אותו – אבל זה כנראה הדבר המטריף ביותר שהיה כאן. חשבתי שנקבל סלט עוף חביב שירגיע את המצפון ובמקום זה קיבלנו סלט שלא הצלחנו להפסיק לאכול. עושר של טעמים בכל ביס, שמחת חיים בצלחת ושילוב מעולה של מלון ואננס שיצרו חגיגה בפה! העוף אגב, היה מושלם.

ולקינוח – הצ'ורוס של מירנצ'ו

כמובן שאחרי ארוחה שמחה שכזאת היינו חייבים משהו מתוק, אז באופן טבעי הזמנו את צ'ורוס הבית של מירנצ'ו (22 ש"ח). קיבלנו צלחת עם ארבעה טבעות צ'ורוס ומיכל קטן מפוצץ בריבת חלב. הצ'ורוס היו חביבים, אבל לא מלהיבים. כבר טעמתי צ'ורוס טובים יותר (למשל במסעדת ויסלה) וגם ריבת החלב הרגישה תעשייתי משהו. קינוח חביב בסך הכל אבל לא מלהיב.

סיכום החוויה

לכו למירנצ'ו – המוזיקה, הטעמים, האווירה שווים נסיעה עד ליפו (ומציאת חניה), כי זה הכי קרוב שתגיעו לדרום אמריקה. פשוט כיף למצוא מסעדה שיודעת לעשות שמח בלב ובקיבה. אגב, מומלץ לבוא רעבים, כי המנות במקום ממש לא קטנות.

*** המסעדה נסגרה ***