יריד פליאו באושילנד כפ"ס – מתן חוזר מחוויה בלתי נשכחת של בשרים מטריפים
אנשים תמיד שואלים אותי, איך אפשר להפתיע אותך? הרי אני אדם שלא חוסך, כשמדובר באוכל טעים אני תמיד מנסה, תמיד יש מקום ותמיד נזמין כמה שרק אפשר ולכן אני מקפיד להגיע בלי ציפיות. עם זאת ליריד הפליאו הייתי חייב לפתח ציפיות, עם כל המבקרים האחרים, היה חייב להיות משהו יוצא דופן אם בחרנו דווקא ללכת לשם. הפעם הבאתי איתי את בר הגבוה, כי כשצריך טעימה ממשהו רחוק, חייב מישהו גבוה לא?
בשביל לפתוח את התאבון
פתחנו בקטנה, שמענו קצת על שמן הזית של משק הילמן, שמן זית איכותי, שמיוצר תוך שעתיים מהרגע שהזית נקטף. אני לא מבין גדול בזיתים, אבל זה נשמע לי מהיר באופן מטורף. אחרי השמן עברנו לדוכן הגבינות של "מן האדמה". טעמנו קצת, אהבנו, אבל אותי מיד הקסימה חמאת הכמהין, מיד לאחר הטעימה החלטתי על קניה של צנצנת, וכמובן שבסוף יצאתי עם שתיים ומתכון לבצל מטוגן בשמנת המדהימה הזאת (לצערי כרגע נותרתי עם חצי צנצנת בלבד, מה שמחייב הגעה ליריד הפליאו הבא). המשכנו לדוכן שוקולדים, אבל אני יותר בקטע של בשרים עסיסיים ונוטפים אז לא ממש התרכזתי. 
דוכנים, בשרים ותענוגות החיים
התחלנו בג'וניז דיינר, שם הניחו את הבייקון על הפלטה ולצידו גם הוכנו שלל נקניקיות מכל מיני מסוגים. ברגע שהבייקון היה מוכן הוא נבלס בשקיקה חסרת מעצורים ע"י צוות הכתבים שלנו. אפשר לאמר בקלות כי כולם נהנו ביותר, שכן סבלנו מכוויות חום רבות על קצות האצבעות, במיוחד עבדכם הנאמן! יצא לנו לטעום גם מהסלופי ג'ו המצויין, ומנקניקיית הגילדן גאודה שכבשה את ליבנו. עד עכשיו, עם כתיבת המשפטים האלה, הטעם המדהים של הנקניקיה הוא המהווה את הגעגוע הגדול ביותר שלי ליריד הפליאו המצוין, נקניקיה רכה, עשויה היטב מלאה בגבינת גאודה, פשוט טעם גן עדן. לאחר ששאלנו התבשרנו כי הנקניקים הם תוצרת זילבר. ג'וניז דיינר, ככה מתחילים את יריד הפליאו!
אחרי נשנושי הפתיחה הבשריים עברנו לדוכן של צ'ופ-צ'ופ. תוך חמש שניות הבנתי את משמעות השם של המקום, המהירות והאיכות של החתיכה, הבשר המעושן מאחור, הריחות. טעמנו כל כך הרבה דברים שאפילו לי היה קשה להבדיל בין סוגי הבשרים השונים, הדבר היחיד שממש רציתי לדעת זה איך הם הצליחו לעשות את האסאדו כל כך רך וטעים, פשוט נמס בפה. היכולות של בר חברי להגיע לכל מקום היו מאוד שימושיות, הוא הביא לי ולצלם המוכשר את כל סוגי המאכלים עוד בזמן החתיכה. כשעברנו דוכן בר הבין סוף סוף שזו לא החברות הטובה ביננו שגרמה לי להזמין אותו. גם עכשיו, הרבה אחרי היריד, קולות הצ'ופ צ'ופ עדיין מצלצלים באוזני.
קפצנו לברווז הבית, לפי השם ניתן להבין, הם מגדלים את הברווזים שלהם בעצמם, ובד"כ משווקים בשר ברווז טרי, הרצון להתחרות בעוף הרגיל המצוי בבית, לצערנו נתבקשנו להמתין למנה הבאה, אך למזלי, ניחנתי בכישורי הרחה מעולים וידעתי שברגע שיהיה מוכן, אמצא את עצמי במקום הנכון לטעימה. מהברווז עברנו לאטליז צורי, שסיפקו לנו טעימות רבות ללא הפסקה של קציצות בשר מעולות, שיפודי אנטריקוט מטורפים ומדליוני טלה מדהימים. פשוט התענגות על כל ביס, אטליז צורי הצליח להעלות את הרף אפילו יותר, וכמובן שעבדכם הנאמן, תפס מקום בשורה הראשונה של הטעימות כך שאפילו גיא הגבוה לא הצליח לעקוף אותי. הבשרים של אטליז צורי הם הצלחה מסחררת במלוא מובן המילה.
לא מסיימים עד שטועמים הכל!
סיימנו עם טעם נהדר, עצרנו בצד לדבר על החוויות שחווינו יחד, מה כל אחד אהב, מה נזכור הכי לטובה, שיפורים שהיינו חושבים שכדאי לעשות, ורק לי לא יצא מהראש הריח המצויין, ובשניה שחשתי את הריח מתגבר רצתי במהירות עם חברי בר, והצלם הנאמן אל ברווז הבית ותפסנו מקום מול הברווז העסיסי. אין ספק שהברווז לא רואה את העוף ממטר והוא היה הסיום המושלם ליום מטורף ביריד הפליאו.
