יריד פליאו במתחם אושילנד – חווית הבשרים שגרמה לארתור ללקק את האצבעות

אחרי קילומטרים רבים של בליסה למתקדמים, הגיע הזמן למפגש פיסגה בשרי במיוחד עם צוות הכתבים של קהילת המבורגר ישראל. המשימה לכאורה, נראתה פשוטה – סיור ביריד הפליאו על כל טעמיו המגוונים ודוכניו המפתים. המקום: אושילנד כפר סבא. הזמן: יום שישי סגרירי ומלא רוחות חזקות. הגענו לירד הפליאו באושילנד מלאים ברצון טוב וקיבה דרוכה ומוכנה.

באותו בוקר קמנו מוקדם, שתינו קפה, ויתרנו על ארוחת בוקר, נכנסו לאוטו (כמובן שחגרנו!) ונסענו. הגענו, התחבקנו, עשינו סלפי וכל מה שילדים עושים היום. קובי שבתאי, האיש שמאוחרי יריד הפליאו, אסף אותנו לחיקו והתחיל לקחת אותנו לסיור פלאים בינות הדוכנים.

דוכנים ונהנים – יריד הפליאו

התחלנו את הסיור בחלק הפנימי של המתחם שכלל דוכנים של מוצרים מוכנים ופחות בשרים. הדוכן הראשון בטיול הכיתתי שלנו היה דוכן שמן זית של משק הילמן השוכן לו אי שם בדרום רמת הגולן. שמן הזית הזה של משפחת הילמן זכה 3 פעמים במספר תחרויות מאוד חשובות בישראל בתחום השמן, והוא מציע שמנים טריים בשיטת כבישה ייחודית ובדרגות חוזק משתנות (מהעדין ועד החזק). השוס? אפשר להזמין משלוח שמן זית חינם עד הבית! אחרי שימון טוב המשכנו הלאה לגבינות, לעבר הדוכן של "מן האדמה". גבינות בוטיק מכל סוג וטוב העולם – גבינות עיזים, גבינות צהובות, אדומות, גבינות ירוקות (בזכות הבזיליקום) וגם מספר סוגים של גבינות כמהין. טעמנו מכל מה שהיה אפשר לטעום. עקרונית אני אמור לדבר על בשר ולא חלב, אבל כשמוצר טוב, אז הוא טוב! הגבינות טעימות, יפות ומורגש שהיו הולכות טוב על המבורגר.

אחרי המנה העיקרית (לא באמת) הגענו לקינוח. שוקולד מבית היוצר של "אילן שוקולד נא". גם כאן אין ממש קשר לבשרים וקרניבורים, אבל היי – זה שוקולד איכותי, טבעי ועשיר. הגברת הנחמדה בעמדה בדוכן הסבירה לנו שהשוקולד הזה בא ישירות מהמטעים באפריקה והוא נשאר נא כל הזמן – ז"א לא חומם מעל ל-42 מעלות. השוקולדים נשארים טבעים ואפילו טבעוניים. מסתבר שקקאו טבעי נחשב למזון על ולכן בעל תכונות מאוד חיוביות עבור גוף האדם. טעמנו את ה-70% קקאו, והטעם היה שונה מאד מהשוקולד התעשייתיים שאתם מכירים. נתחיל בזה שהוא לא מתוק בכלל ואפילו מריר. המרקם והצבע שונים לחלוטין ממה שאנחנו רגילים. כנראה שזה סימן לכך שאנחנו אפילו לא מודעים לאיך המוצרים שאנחנו צורכים אמורים להראות. אולי חזה עוף הוא בעצם חום-ירוק בצורה טבעית? Sleep on it…. קינחנו, התחממנו, השכלנו והמשכנו החוצה לאזור האקשן הבשרי.

חגיגת בשרים מעוררים – יריד הפליאו

האדם הראשון במפגשנו היה איש מדליק בשם ג'וני מהדיינר של ג'וני. המנה שלו הייתה סלופי ג'ו מעורבב עם צ'דר על לחמנית שקדים שהוא מכין לבד. בהתחלה פונקנו בקותלי חזיר קריספיים מדהימים שנמסו בפה במגע עם הבשר. שמעתי מישהו אומר שזה כל כך טוב שזה לא הגיוני שזה כשר. אבל אולי לא שמעתי טוב בגלל הרוח. אחרי הבייקון, הסלופי לא איחר לבוא. תערובת נפלאה של בשר טחון, רוטב וגבינה – בדיוק מה שהיינו צריכים ביום קריר זה! איך שהתחלנו לעבור לדוכן הבא, ג'וני יצא מלך לא מהעולם הזה ושלף נקניקיות ממולאות בגאודה. בשלב הזה החלטנו לא למהר ולהישאר עוד קצת עם ג'וני ולהפריע לו לעבוד. היה שווה כל דקה! אנחנו לא יודעים מי השרקוטייר אבל הוא תותח.

בדוכן הבא עשינו פניה כשרה לדוכן "המעורב של אלי" וצללנו פנימה, תרתי בשר. קיבלנו בהתחלה מעורב ירושלמי משגע של חלקי פנים, מלא בצל ותיבול כמו שמעורב צריך להיות. קצת צעקו עלינו על זה ששמנו להם צלחת לא כשרה ושהם אנשים יראי ה', אבל זה לא הפריע לנו להמשיך ליהנות ולטעום מכל הטוב שהיה להם להציע – והיה להם הרבה! המשכנו עם שיפודי לבבות טלה ולבבות בקר, פעם ראשונה שלי שאכלתי שיפוד כזה ופשוט נמוגתי, עולם חדש פנימי נפתח לי.

הדוכן הגדול והמרשים ביותר היה שייך לקצביה בשם צ'ופ צ'ופ. קצביה מהוד השרון שנמצאת בתהליכים מתקדמים לפתיחת מעשנה משלהם. הדוכן של צ'ופ צ'ופ כלל גריל ענקי עם כל טוב העולם שיש להציע לעולם הבקר. אנטריקוטים, סינטות שייטלים ומה לא. הכול עשוי בצורה מושלמת בנתחים שבין מידיום-רייר למדיום. כל ביס וביס היה פשוט תענוג נפלא לחך הקרניבורי, אז מה שהם כשרים? אי אפשר היה להרגיש במליחות של הבשר וכל קרניבור אמיתי יכול להעריך את ההשקעה, הטריות ויד האמן! הבעלים היה נדיב ביותר והאכיל אותנו עד שכמעט היינו שבעים (הערה לעצמי – למה הסכמתי לכתוב את הכתבה הזאת?! עכשיו נהייתי רעב…).

אחרי שטעמנו מהאדמה עברנו לשמים, סוג של, והגענו למשק לוין המשווק הכי גדול במדינה של ברווזים למוסדות. המקום מתגאה בכך שכל הברווזים שלו ללא אנטיביוטיקה או תרופות אחרות כלשהן. לצערנו כשהגענו עוד לא היו טעימות ונאלצנו להמשיך לדוכן הבא. כשחזרנו כבר היה לנו מוכן נתח ברווז משובח. אישית אני לא מת על החיה הזאת בקטע של צלחת, אבל אי אפשר להתעלם שכשהמוצר טוב, הטעם בא לבד ואפילו הבררנים והסקפטים יכולים לתת מילה טובה.

הדוכן האחרון בסדרה הינו הדוכן היחיד שהגיע כל הדרך מהדרום (סוג של, מושב פודיים בצפון הנגב) – אטליז צורי. משפחה נחמדה וחביבה קיבלה את פנינו ודאגה לנו ביד נדיבה, רחבה וטעימה! טעמנו שלל שיפודים, המבורגרים, צ'וריסו, קבבים וכל הדברים הטובים שהיו להם להציע. אפשר לראות שמי שעשה את הבשרים יודע דבר אחד או שניים או מאה על בשר ואיך להכין אותו. התנחלנו קצת לבן אדם על המנגל והמוצרים. מי ששאל קיבל הסבר מפורט איך להכין ולתבל, מי שרצה קנה קצת והאחרים סתם נהנו מהחוויה של על האש באמצע קניון.

סיכום החוויה

לקראת הסוף הרוח כבר ממש התחזקה, הסככות לא ממש עמדו בלחץ והתחיל קצת גשם אז הדוכנים התחילו לאט לאט להתקפל וראינו בזה סימן שגם הביקור שלנו הסתיים. בקיצור, יריד הפליאו זו חוויה מדליקה, בשרית להפליא, מעניינת והכי חשוב – טעימה!