אור שוחט מנסה להוכיח לעצמו שאפשר להסתדר בלי פחמימות ביריד הפליאו

באותן שעות של שוק הפליאו ביום שישי בבוקר הייתי אמור להיות עם המשפחה באזכרה של דוד שלי. אבל כשהזמינו אותי לשוק נזכרתי במשוואה הידועה: בשר > ממשפחה, והודעתי לאמא שניפגש פעם אחרת, כי יש בשר שצריך להאכל, ואני בדיוק האיש המתאים למשימה.

עם כל הכבוד לבשר, ויש כבוד, אני נגד להגביל את עצמי באוכל. כבר היו לי בעבר ארוחות שכללו בשר למנה ראשונה, בשר למנה עיקרית עם תוספת בשר ליד, אולי גם עוף בתור סלט, ובשר לקינוח. למרות זאת, כדי למקסם את רמת האושר בחיים, צריך לפעמים גם בשר עם פיצה, בשר עם לחמנייה כמובן, בשר עם בצק מטוגן (מאז שהוסמכתי לארגנטינאי אני אוכל יותר אמפנדס), וכן כדברי הזמר המפורסם: "אי אפשר לאכול כל יום סטייק, לפעמים צריך גם לחם עם שוקולד". אולי יריד הפליאו יוכיח לי אחרת.

טיול מאורגן ביריד הפליאו

נפגשנו כל הכתבים יחד עם בני ובנות זוגם בכניסה ליריד הפליאו שהתקיים בקניון אושילנד, וכשהגיע המדריך החל הסיור. אני אוהב לטייל, וזה הרגיש לי כמו סיור באיזו אטרקציה תיירותית, כמו מוזיאון אוכל או משהו כזה. בכל דוכן היה הסבר על המוצרים המעניינים: שמן זית של משק הילמן, כרובית אלמוג בדוכן של חקלאות ישירה, גבינות עזים וחמאת כמהין של מן האדמה, שוקולד טבעי בעל אחוזי קקאו גבוהים של אילן שוקולד נא, ועוד כני תפנוקים ופינוקים. הסיור הלך והתקדם לעבר הריח הטוב והדברים המעניינים שבחוץ. ממש לפני היציאה לחצר המדריך לקח בייקון מאחד הדוכנים, ויצאנו לאוויר העולם והמנגלים.

הבשר של יריד הפליאו

את טעימות הבשרים התחלנו עם בייקון טרי, שהגיע מהפלאנצ'ה בדוכן המקסים של ג'וניס ישירות לפה שלנו. בייקון יכול להיות באמת דבר קסום, אבל בארץ נדיר להרגיש את הקסם שלו. הבייקון הזה הזכיר לי נשכחות מטיולים בארצות נאורות יותר בנושא זה, כמו ארה"ב, אירופה או ניו זילנד. באותו מקום קיבלנו גם נקניקיות קסומות, שעם הביס התפוצץ תוכנן לחלל הפה ויצאה מהן גבינה מותכת אלוהית. הבשרים היו טריים, עסיסיים, וממיסים את הלב.

משם עברנו לטעום חלקי פנים ומעורב ירושלמי היישר מהמנגל בדוכן של המעורב של אלי. אני ממש בעד להשתמש יותר בחלקי פנים, וטוב שמגלים דוכנים כמו זה בלב יריד הפליאו. הסיחים הוגשו עם חיוך, ונעשו במידה מדויקת. יש נטייה בארץ לייבש את חלקי הפנים בבישול-יתר, לא כך בדוכן של אלי שהגיש את הלבבות בלבביות ובמידה הנכונה. גם אם אתם לא ממש אוהבים חלקי פנים וכבר הגעתם ליריד הפליאו, אני ממליץ לכם לטעום מהבשרים בדוכן של אלי.

אח"כ הגיע השיא של הטיול מבחינתי – הדוכן של צ'ופ צ'ופ. לא מדובר במוקפץ של אבן גבירול פינת קפלן, אלא במעשנה עם מגוון סוגי נתחי בשר ענקיים שמעושנים במשך 8-10 שעות. טעמנו כל כך הרבה שאני לא זוכר את הכל – אווז, אנטריקוט מעושן, פיקנייה מעושנת, בריסקט, וכמובן אסאדו. אם אנטריקוט נחשב למלך הסטייקים, אז לדעתי אסאדו הוא המלך של המעושנים. נתח עם כ-30% שומן, שהעישון הארוך עושה לו רק טוב, וממיס את הרוטב הטבעי הזה על הבשר העסיסי. משם לקחו אותנו לעוד מקומות, שכבר פחות עניינו אותי, ולכן לא עשיתי מאמץ מיוחד לטעום מהם. כל מה שרציתי היה לחזור לדוכן של צ'ופ צ'ופ, ולקחת כמה שיותר בשר שיכנס בקופסה. תיכננתי לשמור אותו לצהריים, אבל סיימתי בסוף את כל הקופסה עוד לפני הארוחה. מה שנקרא – תוכניות לחוד ומעושנים של צ'ופ צ'ופ לחוד.

לסיכום

בשר זה לא הכל בפליאו. גבינות שמנות זה דבר טוב, שוקולד יכול להיות טעים גם בלי חלב וסוכר (ואולי אפילו יותר), וכרובית האלמוג שלקחתי הביתה יצאה מצוין בתנור, וגם נראתה יפה ומעניין. יריד הפליאו הוא מקום ששווה אפילו סתם בתור בילוי של שישי בבוקר, לקנות בו דברים מעניינים שלא מוצאים בכל מקום, וגם כמובן ליהנות מהבשרים המעולים בדוכנים השונים. כנראה שבלי בצק יותר קל להסתדר מאשר בלי בשר, אבל עדיין רגעי האושר הקטנים הם מה שנותנים טעם לחיים, וחלק מרגעי האושר האלה זו גם איזו סופגנייה מזדמנת מדי פעם, פיצה שמקום העבודה מזמין בהפתעה, או סתם טוסט ליד הקפה של הבוקר.