ביפבורגר – איך קרה שהמבורגר מנתח צלע וטלה גרם לעודד להצפין לחדרה?

 4 חודשים בדרום ומרכז אמריקה הנחילו בי געגוע להמבורגר מבשר איכותי, עסיסי ומלא בטעמים. כששמעתי את המילה חדרה נחרדתי קלות. גם כי מעולם לא הייתי שם וגם כי זהו בעצם. הוייז הראה מרחק של כשעה מהבית שלי וחשבתי לעצמי יאללה גם לסמן עוד וי וגם לאכול המבורגר, 2 המטרות שלשמם אני חי. לא באמת.

הגעתי לביפבורגר בחדרה וכבר מבחוץ אפשר היה לראות את המסעדה בולטת בנוף ונותנת הרגשה שמחלת הקציצה המשוגעת הגיעה גם לחדרה. כבר בכניסה הבחנתי באחד העובדים מושיט יד לויטרינה ומוציא משם חומר גלם כלשהו… כבן אדם אופטימי חשבתי שברגע שאתקרב אראה ויטרינה מלאה בבשרים אבל לבסוף הייתה זו ויטרינה שהתמלאה במבחר ירקות טריים, רטבים ותוספות. נו מילא לפחות אם אין שם בשר, טוב לדעת ששומרים לנו על הטריות.

המסעדה עצמה קטנה עם כמה שולחנות בחוץ וכמה בפנים, אני אוהב מקומות קטנים יש בזה משהו מאוד אינטימי ומשפחתי וביפבורגר נותנים בדיוק הרגשה כזאת. משה, אחד מהבעלים, סיפר לי שהמקום היה לפני כן סניף של ג'וני קריספי (מסביר את עניין הויטרינה) והם עברו מהפך ופתחו את ביפבורגר עם דגש על המבורגרים שנטחנים במקום על ידם מנתחי אנטריקוט וטלה מובחרים.

מנת הבית של ביפבורגר

הביפבורגר מורכב מ-220 ג' של קציצת אנטריקוט, 50 ג' כבד אווז וטופינג של ביצת עין או אננס בצ'ילי. לא חיכיתי הרבה והמנה שלי הגיעה גם עם אננס וגם ביצת עין ומזרק מייפל. לצד ההמבורגרים הוגשו מבחר רטבים כמו מיונז שום, רוטב שזיפים, חלפיניו ושאר הרטבים המוכרים. עד כאן הכל נראה טוב, מריח טוב והכנתי את הלסת והקיבה לקראת הקציצה שעומדת לבוא.

ניגשתי למלאכת הבליסה וברגע שהרמתי את ההמבורגר נוצרה שלולית בצלחת שלי. שומן, מים וגם קצת חלמון מהביצה, הכל פשוט נזל למטה, מה שקרוי – מיצי עונג. המשכתי לאכול ולא יכולתי להתעלם מהרכות וממידת העשייה מדיום המושלמת שביקשתי. לצערי, טעמו של כבד האווז לא הורגש כלל, הוא כאילו נבלע בתוך המנה וגם הטעם המפנק והשומני של האנטריקוט עצמו נחבא תחת המייפל והאננס. לקראת האמצע, הלחמנייה כבר לא יכלה לעמוד בכל הרטיבות ופשוט נקרעה לכמה חלקים, על אף שנקלתה היטב על הפלנצ'ה לפני כן (עדות למידת העסיסיות/רטיבות של המנה, ללא ספק). סה"כ מדובר במנה משביעה וגדולה, אך במכלול כולו הטעמים קצת הולכים לאיבוד לטובת האננס והמייפל שזה קצת חבל, במיוחד כשמדובר בשימוש של נתחים מובחרים. הטעם שנוצר מהמכלול הזה לא עובד, אבל אין ספק שאם קצת כיוונונים ושיפורים יש פה פוטנציאל למנה מנצחת.

עודד נפגש עם הטלה של ביפבורגר

הכוכב השני של ביפבורגר הוא המבורגר טלה עם פרוסות חזה אווז על הפלנצ'ה. הפעם כמעט לא נוצרה שלולית בצלחת וההמבורגר היה עסיסי ומתובל היטב. טעם עדין של טלה שממלא את הפה וחזה אווז שהורגש כאן בעיקר בטעמו, אבל לצערי לא במרקם שלו. הפעם בחרתי לטפטף ממש כמה טיפות של מייפל ודווקא למנה הזאת הם החמיאו. בניגוד למנה הקודמת, כאן הלחמנייה הצליחה לעמוד במשימה והיא נותרה שלמה ואף הייתה רכה וטעימה. יש כאן ביס מעניין, לא ידוע אם זה טעים לי או לא כי מדובר במקרה של יער ועצים. חזה האווז טעים, המייפל מוסיף לטעם, אבל דווקא הטלה מרגיש כוכב מישני ולא לוקח אותי בסערה עם טעם נוכח כמו שהייתי מצפה מהמבורגר טלה. גם כאן התחושה היא ששינוי קטן יכול להביא לשיפור ענק ואין לי סיפוק שבהזדמנות נוספת יחכה לי כאן המבורגר מטריף.

לצד ההמבורגרים הוגשו לי צי'פס, פוטטוס, וטבעות בצל של ביפבורגר שטוגנו נכון, אך היו מהסוג התעשייתי ולכן מבחינתי אין ממש מה לדון בהם. הכוכב של הערב עבורי היה ללא ספק רוטב החלפיניו של המקום. רוטב פיקנטי כזה שעושה קצת נעים וקצת שורף בגרון – בקטע טוב! טעמתי אותו רק עם הטלה והמייפל והוא היה מצוין, הייתי שמח לראות אותו מקבל מקום ככוכב משל עצמו, אולי עם אננס.

שורה של סיכום

ביפבורגר מציעים המבורגרים שנעשים במקום, טריים כל יום והקפדה על שימוש בחומרי גלם לא שיגרתיים לאזור, ובקטע טוב. מבחינת החוויה, האווירה, והוויב הכללי המקום בהחלט מקבל ניקוד גבוה. בתור ראשל"צי כנראה שלא הייתי נוסע במיוחד בשביל זה עד לחדרה שוב. לעומת זאת אם הייתי מוצא את עצמי בחדרה/האזור הייתי שוקל להיכנס, אבל לגרגרנים של האזור, אין ספק – מעכשיו יש אחלה כיוון להמבורגר טרי וטעים שיכול להתפתח למשהו מדהים (ועם רוטב החלפיניו זה בכלל פוטנציאל לתענוג). במחשבה שנייה, אולי כדאי שאבוא לביקור חוזר, אחרי שהחבר'ה ימצאו את נקודת האיזון.

שם: ביפבורגר. כתובת: ששת הימים 10, חדרה. כשרות: כשר. שעות פעילות: א'-ה' 12:00 – 11:00.

*** המסעדה נסגרה ***