איש ההמבורגרים סוף סוף הגיע למסעדה הכי מדוברת באילת

ארקדי פורטנוי,

כבר 10 שנים שף מיקי קנט  אומר לי כל פעם: "חמור, היית באילת ולא נכנסת למסעדת לוויתן?". במקביל, עשרות פודיז ושפים מעלים תמונות מהמסעדה שגורמות לבלוטות הריר לאבד שליטה עצמית. לכן, הפעם כשהחצי השני שלי דרשה בנימוס תוקפני לנסוע לאילת, לחברתה הטובה, אמרתי שלא באמת אכפת לי מה נעשה למעט דבר אחד: ביקור במסעדת לוייתן.

לוויתן אילת, מקור: יח"צ

בשישי בצהריים ניסיתי להזמין מקום ונכנסתי לרשימת ההמתנה. כמה שעות אח"כ שכבר סגרתי במקום אחר קיבלתי טלפון מאנטון, מנהל המסעדה שיש שולחן שהתפנה ובטיל שינינו תוכניות. אמנם אין תפריט בשום מקום כי החבר'ה האילתים מרשים לעצמם לשנות אותו על בסיס עונתי/שבועי/יומי אבל ברגע שקיבלתי אותו נמס לי הלב. שפע של מנות מילאו אותו: דגים, פירות ים, בקר וחזיר עם מגוון מנות חזיר שגם במרכז קשה לקבל. פולד בלי, סינטה חזיר ועוד מנות משוגעות שהייתי מת להצליח לדחוס אלא שהמסעדה סגורה בשבת ולכן התאפשרה לנו אך ורק ארוחה אחת.

הבשר של לוויתן אילת, מקור: יח"צ

חנינו בחניון הכורכר מאחורי מלון הרודס וקצת הסתבכנו עד שבסוף גוגל הציל אותנו ולקח אותנו מסביב למלון אל עבר הים. במלונות אגב, אף אחד לא יודע או לא ממש מנסה לדעת איך מגיעים למקום ששוכן כמה מטרים בודדים מצידם. המסעדה מעוצבת כמסעדת פיין דיינינג תל אביבית טיפוסית עם הרבה אלמנטים חביבים ורק אחד שבאמת לכד את עיני, תמונה מטורפת של סקיצות מאויירות בעט, של דמויות שונות ומגוונות עם חתימתו של טים ברטון – א-ד-י-ר.

הגיע זמן לאכול

מנה ראשונה: ויתרתי על המח טלה המטוגן עם הצ'פוטלה וכוסברה לטובת התמנון שטבל קלות בקרם "סקורדליה נרו" שחור, שעועית בובס, סילקורניה וכוסברה. מנה ראשונה בגודל מרשים ובהחלט מספיקה גם לזוג רעב. העבודה על התמנון הייתה מרשימה ולמרות ש"אין פירות ים טריים באילת" כפי שסיפר לי אנטון אחר כך, היה כאן גוף מלא טעם נהדר ששיחק נהדר עם המרכיבים הנימוחים והקיק של הליים העיף אותו פלאים. בשמחה הייתי אוכל 4 מנות כאלו אבל נאלצנו להמשיך (65 ₪).

פירות הים של לוויתן אילת

יין: מזקקת פלטר סוביניון בלאן, נהדר כמו תמיד בטעמי פריחת הדרים של תחילת האביב. היין גרף תשבוחות מכל קצוות השולחן ובצדק. (82 ₪ לבקבוק 500 מיל)
עיקריות: סטייק טליאטה אנטריקוט שלקחה הקרניבורית הקטנה והגיע עם סלט רוקולה, בלסמי לאונדרי 5 מיושן 5 שנים (!) ופרמז'ן לצד סלט רוקולה. הקרניבורית הקטנה דרשה מידיום וול וזה אכן הגיע במידת צלייה המדויקת עם גוון ורדרד יפה ועשיר בטעם. הסטייק היה נטול גידים ובעל שיוש פנימי מרשים, חתיך שיושן כראוי, ממקום מרכזי בצלעות האנטריקוט האמיתיות, ולא מה שנהוג למכור כאנטריקוט בארץ, בהגדרה הרחבה שלו (115 ₪). סלט החסה שבמהרה דילגתי עליו כי אני נמנע מלהשמין הפתיע לטובה. החסה האילתית המיוחדת הקטנטנה שמגודלת ממש ליד במערכת הידרופונית של משק הוכמן הוגשה עם פרמז'ן, איולי, שבבי פנקו ובייקון בחמאה. שמעתם נכון. הייתי צריך להזמין עוד אחד כזה (45 ₪).

אנטריקוט שלמות של לוויתן

זוגתי וחברתה לקחו מנות מוסר ים, אשר מוגש על פסטה טליולינה שחורה עם רוטב דיאבלו, קלמרי שום, כוסברה, ושבבי פנקו. הדג נצלה ושכב לצד טבעות קלמרי דקות שקיבלו צריבה קצרצרה שהספיקה להן להתבשל בלי להיצמג מידי ורוטב עגבניות שובב ופיקנטי עקצץ בפה בתחושה חביבה. פסטת הביצים הייתה קצת כבדה לטעמנו ולמרות צבעה השחור המהמם היא נותרה ברובה בצלחת (125 ₪).

תענוג מהים, לוויתן אילת
שרימפסבורגר עם טרטר, חסה, קורנישונים וצ'יפס הורכב מקציצת שרימפס קריסטל במשקל 180 גר' קצוץ גס אשר עוצבה בפנקו דקיק ועברה טיגון קצר ששמר על טעמי ים מרשימים מאוד (באמת שהתקשיתי לזהות שלא מדובר בפרודוקט טרי) וללא תחושה של טיגון שיכול היה להעיק. השרימפס הקצוץ בגסות שמר על טקסטורה וטעם והיה נהדר בכל ביס ונשבר על ידי רוטב הטרטר הנעים (שהייתי שמח לכמות כפולה ממנו) והוסיף לחות כנגד הטיגון. אלו שכבו בתוך לחמנית המבורגר אוורירית וגבוהה שלא נתנה לטעם הלחם להשתלט על הטעמים המרכזיים אך הייתה אווירירית ונהדרת. זה היה מצחיק שכמה פעמים לפני הזמנה הוזהרתי שמדובר באוכל רחוב כאילו זה חטא גדול במסעדת שף להכניס המבורגר וכאילו מאיר אדוני ורבים אחרים לא עשו זאת בעשור האחרון במסעדות פיין דיינינג. המבורגר זו מנה כל כך וורסטילית שיכולה להתקיים לטעמי בכל סוגי המסעדות בימנו ולהעיד על שף טוב בכל מטבח ומטבח. המנה הזו ייחודית ונהדרת. טעמתי מספר ביצועים דומים למנה הזו אך שום דבר התקרב לביצוע הזה. יחד עם זאת, זה לא קאפ אופ טי שלי ולהבא אני בהחלט אלך על הפורק בלי שעד עכשיו גורם לי לרייר ולהצטער שלא נותר לי מקום בבלי שלי.

השרימפסבורגר של לוויתן אילת

סיגריה, קינוח ומחשבה לסיום

בהמשך יצאתי לאספרסו וסיגריה ותפסתי שיחה מרתקת עם אנטון, מנהל המסעדה שסיפר לי על ענף המסעדנות באילת וכמה שסגירת שדה דב הייתה פגיעה אנושה בתחום ולמעשה מנעה מפרודוקטים טריים להגיע דרומה. באילת כמעט ואין דיג, ובעוד שהירדנים שולחים דגים למסעדות מישלן המובילות בעולם, באילת הדיג אסור, אין דרך לרכוש מהירדנים והמפרץ מוכרז כשמורת טבע ולכן הדגים "הטריים" שמגיעים מכל העולם עושים ימים ארוכים עד שמגיעים למסעדות. לכן הבחירה לעבוד עם מוצרים קפואים מקבלת הצדקה. דווקא בגלל זה הטיפול במנות הדגים ופירות ים הפתיע אותי. יד מדויקת של השף ליאור רפאל מצליחה לעשות פלאים במקומות שרבים כל כך מזלזלים.
תוך כדי השיחה זוגתי הסתערה לעברי בצעקות: בוא מהר, אתה חייב לטעום את הקינוח לפני שמסיימים גם אותו, חזרתי פנימה וביס של ברולה מתובל בהל חתם את הארוחה הנהדרת והותיר טעם של עוד (35 ₪, ע"ח הבית).

שם: לוויתן. כתובת: הים 6, מלון הורדוס, אילת. כשרות: לא כשר. שעות פעילות: א'-ו' 19:00 – 22:00
ליצירת כשר ומידע נוסף מאיזי