מסתבר שהפנינה של בודפסט היא בכלל הקינוח שאחרי ההמבורגר
למי שעוד לא ביקר, לבודפסט יש קולינריה עשירה וענפה מאוד. עובדה זו נראית יפה מאוד בסצנת ההמבורגריות בעיר שזוכות לתשומת לב והצלחה רבה. בכל רחבי מרכז העיר אפשר למצוא סוגים שונים של המבורגרים בכל מיני צורות, צבעים וטעמים. אחרי החלק הראשון בו כתבתי על טיונינג בורגר, הפעם אספר לכם על הרשת המצליחה שנקראת במבה מארהא (bamba marha), שבתרגום חופשי זה "פרה מטופשת" או "goofy cow". אישית, לא מצאנו במקום שום דבר מצחיק, אלה מוסד רציני בכל הקשור להמבורגרים וכל דבר נלווה. מקום שמתייחס בכבוד למרכיבים שלהם, לדרך עשייתם ולמכלול הסופי שלו.
מתוך שלושת הסניפים של רשת bamba marha, נכנסו כנראה למוצלח ביותר, זה שנמצא מול היציאה של תחנת המטרו הראשית של העיר – daek ferenc, מיקום מעולה שבטוח מניב להם נפח תנועה מדהים, במיוחד בעונות בהם התיירים מציפים את העיר. את בבמבה מארהא בחרנו לא בגלל המבורגרים שלהם, כי המבורגרים טעימים ומעניינים אפשר למצוא בכל רחבי העיר, אלה דווקא בגלל משהו אחר, קטן מאוד אך מיוחד ביותר. פריט אוכל שחלק מהאנשים היו אומרים עליו איכס, חלק, גם כאלה שלא אוכלים כשר, היו חושבים פעמיים אם להכניס לפה (אנחנו לא כאלה). אנחנו אוהבים דברים ביזאריים, מעניינים ויוצאים מגדר המתקבל על הדעת, אבל לזה נגיע בהמשך, קודם ההמבורגרים.
ההמבורגרים של Bamba Marha
כיאה ל"עיתונאים" שמבינים עניין, החלטנו לקחת מנה אחת קבועה ומנה אחת ספיישל, כדי לאמוד את המקום מבחינת הדברים הקבועים שלהם וגם איך הם מתמודדים עם מנות שלא היו צריכים להכין אלפי פעמים ועבורם זה עניין של זיכרון שריר. ספיישל החודש נקרא "Red Alert Burger". לכל מי שנולד אחרי שנת 95', תוותרו על המשפט הבא ותקפצו ישר לתיאור. לאחרים, לצערנו לא מדובר ברפרנס למשחק האיקוני, אין פה אזכור של ליורי או לכוסית ההיא שהייתה מפוצצת דברים עבור ארה"ב. ההמבורגר מורכב כמובן מקציצת בקר, רוטב פלפל קפיה אדום, גאודה עם פסטו אדום, בייקון ובצל מטוגן, עגבנייה ורדישיו, שזה סוג של חסה אדומה. למי שכבר הספיק לתהות, הפלפל לא חריף בכלל, זהו הפלפל הכי נפוץ שממנו מכינים פפריקה הונגרית מתוקה.
ההמבורגר השני שלקחנו היה האלוויס בורגר, מנה קבועה בתפריט המסעדה. מדובר בהמבורגר בקר עם ריבת אוכמניות, בייקון מטוגן, בננות וחמאת בוטנים. מנה שצועקת 'MERICA! וגם, מזווית מסויימת, מזכירה את טראמפ. לצד המנה גיע צ'יפס ובירה, אותם נזכיר בהמשך. אחרי ההזמנה בדלפק, ההמבורגרים יצאו בשיא המהירות, תוך פחות מ-5 דקות, בקושי הספקנו לרחוץ ידיים (זה חשוב! החיידקים ההונגריים, הם לא כמו בארץ, אין לדעת איפה הם היו). לקחנו את שני המגשים עמוסי הריח, ניקור עיניים, ועד שהגעתי לשולחן גם קצת ריר. הנחתי את המגשים מול החצי היפה שלי, ביצענו את חובתנו העיתונאית, תיעוד למען הדורות הבאים, וניגשנו לבצע את זממנו במנות.
הביס הראשון לא ברור. בעיקר לחמנייה די דחוסה, מסתבר שזה מוטיב חוזר אצל ההונגרים, מעין כבוד ללחמנייה, שלא תישבר. הביס השני כבר בישר על משהו אחר. מלא רוטב, טעמים וכל המרכיבים של המנה, בשני ההמבורגרים. הרד אלרט היה רטוב מאד, מלא רוטב ונוזלים. בכל ביס יוצא עוד ועוד טיפות של עושר שמלכלכות את הפנים המחויכות לאור הטעם המיוחד. לא ממש אפשר לזהות כל מרכיב בנפרד, הכול מתערבב ביחד לכדי טעם ייחודי שמנסה להסביר לטועם מה זה המבורגר הונגרי. הלחמנייה האיתנה מחזיקה את הכול כמו טירה אימתנית ועד סוף המנה היא לא נשברה אפילו לרגע. הרטבים מתמזגים למשחה מתקתקה שעוטפת את הבשר וכל ביס מלא עסיסיות, גם הבשר מלא נוזלים, צלוי למידת מדיום- מדיום וול ועדיין ניתן לראות את המיץ יוצא מהקציצה בכל לחיצה.
ההמבורגר השני, הוא אמריקה בהתגלמותו – peanut butter & jelly, ריבה וחמאת בוטנים. המבורגר שנותן מתיקות עזה עם רטיבות של ריבה, יחד עם בננות ובייקון וקיבלנו מתכון, שעם קצת כשרון, לא יכול לאכזב. כל ביס הוא כאילו פסל החירות עצמה מפסקת רגליים ואומרת "ברוך הבא לארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות". כל אחד שאוהב אוכל מתוק חייב להתחבר למנה הזאת. גם מי שלא אוהב, יתחבר ואם הוא לא, אז הוא לא מבין באוכל. הריבה והבננות, יחד עם הקציצה, נותנים נוזלים שחמאת הבוטנים נלחמת בהם ויחד הם יוצאים במחול וריקודים בתוך הפה שלנו. כמובן, הלחמנייה מוסיפה לספיגת הנוזלים ונוצרת להקה שברישניקוב היה שובר דיאטה בשבילה. לצערי אינני יכול להגיד אם הריבה והחמאת בוטנים עשויים במקום, אבל אני מניח שלא. כמובן שזה לא מפריע במקרה הזה והמנה פשוט נפלאה.
הצ'יפס הוא סטייק צ'יפס די קלאסי, ספק שעשוי במקום, ספק קפוא. כך או כך, לא הוא מהדברים המעניינים יותר בארוחה הזאת, להפך הוא הדבר הכי פחות מעניין. כאמור, לצד הכול הגיעה גם בירה, ולא סתם – בירת לאגר מרירה וטעימה, בירה ממותגת של המסעדה שמבשלים אי שם בפרברי בודפשט. הבירה התחברה נפלא לשתי המנות והוסיפה רובד טעמים נוסף.
הסיכום המושגע ומילה לסיכום
כבר חשבתם ששכחתי ממה שאמרתי בהתחלה? לא ולא, את הטוב ביותר שמרתי לסוף! הסיבה היחידה שהמסעדה הזאת הוגדרה כעוגן קולינארי ולא ויתרנו עליה גם כשהתוכניות השתנו בצורה קיצונית זה הקינוחון שלהם. כן, כן, קינוחון שעולה 2.5 ₪ בלבד (לעומת ההמבורגרים שעולים באזור ה-25 ₪), הוא זה ששבה את ליבינו. תקראו פעמיים את השורה הבאה, למה אנחנו גם לא האמנו שמישהו עשה את זה. השובב הקטן שהביא אותנו לשם, הוא לא אחר מאשר עוגיית אוראו עטופה בבייקון מזוגג מייפל ומטוגן בשמן עמוק. אני אכתוב את זה שוב – עוגיית אוראו, עטופה בבייקון מזוגג מייפל וכל העסק הזה, יחד עם הקיסם, מטוגן בשמן עמוק (!!!!!). אסון מבחינה בריאותית, בדיוק כמו שזה נשמע, לא מומלץ לנשים בהריון ואנשים מעל גיל 45. זה מסוכן מאוד ולא כולם עושים ביטוח נסיעה לחו"ל, אבל, כמו שהוא מסוכן הוא גם מדהים. סוכר טהור בטעם של בייקון ומייפל עם טעם לוואי של אוראו, נדבק לשיניים כמו תדמית רעה לשרה נתניהו. זה כמעט סוכריה, כיף נורא לנשנש אותה. סיום נהדר לארוחה מדהימה.
לסיקור המלאה של הביקור שלנו בבודפשט, אפשר להיכנס לעמוד פייסבוק Mr & Mrs Eat
