Hooters – רועי יוסיפון ביקר ברשת המפורסמת וחזר לספר על חוויה שלא ישכח

Hooters (הוטרס) היא אחת מרשתות המזון המגניבות שתתקלו בהם בעוד שאתם משייטים לכם במהירות של 55 מייל לשעה באחת מהאוטוסטרדות העצומות של ארה"ב. היינו בדרכנו חזרה למלון מהופעה מצוינת של להקת Iron Maiden האגדיים והשעה הייתה 23:30. כמובן שאחרי הופעה טובה מגיע גם רעב עצבני עם חשק למשהו טוב. תוך כדי נסיעה הבחנו מרחוק בשלט עצום וכתום עם המילה Hooters. אם לומר את האמת, לא ראיתי ולא שמעתי על המקום הזה מעולם, אך למזלי אשתי שמעה ואמרה שאנחנו חייבים לעצור.

שמתי את המוסטנג (מהשכרה) בחניה ומיהרנו להיכנס. בכניסה קיבלה אותנו בחיוך רחב מלצרית הוטרס עם מדי עבודה מינימליים שהפתיעו מאוד. אגב, כך תזהו שהגעתם להוטרס: אם בכניסה עומדת מלצרית במכנסיים קצרים וכתומים או שחורים וצמודים, גופיה לבנה או שחורה ומחשוף, הגעתם למקום הנכון. בדרך לשולחן לא הופתענו לגלות שרוב קהל היעד של המקום הוא חבר'ה צעירים (היו נשים אבל בעיקר גברים). המקום מרושת עם המון מסכי טלוויזיה עצומים ששידרו ערוצי ספורט שונים. בעצם הקונספט של המקום הוא אוכל טוב, בירה טובה, ספורט ומלצריות חינניות.

אז כמו שאמרתי התחשק לנו להזמין את כל התפריט, שכלל מגוון היסטרי של כנפיים מטוגנות או צלויות על הגריל באינסוף קומבינציות של רטבים,בדרגות חריפות, מתיקות וחמיצות שונות. בין היתר הוצעו גם מגוון טוגנים, החל ממלפפון חמוץ מטוגן (או בשמם המקורי fried pickles) דרך טבעות בצל ועד לצ'יפס מקורזל. כמובן שגם נמצאו בתפריט סנדוויצ'ים, סלטים ואיך לא, מיני המבורגרים המכונים אצל האמריקאים סליידרס (Sliders). המקבילה הישראלית היא רשת "בורגרים" אך כמובן שהם אפילו לא קרובים לרמה שכזאת. מאחר והמבחר היה כה גדול ביקשנו מהמלצרית שתסביר לנו על המנות ועל מה היא ממליצה. הבחורה הייתה סופר סבלנית ונחמדה והסבירה לנו על כל המנות בחיוך. מתוך המגוון הרב ולאחר התלבטות רבה החלטנו לנסות (איך לא?!) את מנת הסליידרס – 4 יחידות של מיני בורגרים וצ'יפס מקורזל ובנוסף שתי מנות של כנפיים שגם עליהן אפרט.

הסליידרס של Hooters

כמובן שגם בשבילם היינו צריכים לקבל החלטה לא פשוטה – בין בשר לעוף. אך הנהלת hooters הנכבדה אשר חשוב לה שלקוחותיה יהיו מרוצים וייהנו מהמגוון הרחב, מאפשרת להזמין קומבינציה של שתי יחידות עוף ושתי יחידות בקר כך שנחסך מאתנו הצורך לוותר על משהו. רמת השירות בארה"ב היא מעל הכל וכוח העבודה שם עצום. "פאסט פוד" זה "פאסט פוד". לא עברו 6 דק' וקיבלנו לשולחן את מנת הסליידרס עם ריח עז של לחמניות קטנות מתקתקות וטריות, בשר בקר טרי שנצלה במידה מדויקת (קיימת רק מידת צליה אחת שמוכתבת על ידי המסעדה) ו"אמריקן צ'יז" שנמסה על לכדי רוטב. מזוג הבורגרים עם העוף גם עלה ריח מדהים של חתיכות עוף מצופות בפירורי לחם עם אחד הרטבים של הכנפיים וממש היה ניתן לשמוע את התפצפצות הפירורים. הבורגרים הגיעו עם פרוסת מלפפון חמוץ ומעט בצל טרי קצוץ. בנוסף לכל היה הר של צ'יפס תפו"א מקורזלים.

הכנפיים, או מיי גוד, הכנפיים של hooters 

כמו שהזכרתי קודם, בנוסף לכל הטוב הזה הזמנו גם שתי מנות של כנפיים. מה שמיוחד במנות הכנפיים של הוטרס הוא שניתן להזמין את מגוון סוגי הכנפיים בצורת "בונלס" (Boneless) ללא העצם. במקרה הספציפי הזה הזמנו את שתי המנות ככנפיים שלמות. האחת נקראת Daytona Beach Style Wings, כנפיים שעל פי הבנתי עוברות ככל הנראה תהליך של טיגון קל ולאחר מכן סגירה נוספת על הגריל. אני יכול לנחש שרק בסוף התהליך הכנפיים מתובלות ברוטב Daytona שטעמו מתוק חריף מושלם. שמתי לב כי לא היה טעם מריר של סוכרים שנשרפו על הגריל. מאחר וזהו תהליך בשני שלבים קיבלנו אותה כמה דקות אחרי שאר המנות אך הטעם היה שווה את ההמתנה בהחלט!

המנה השנייה שהזמנו נקראת Original Hooters Style Wings. מנת הכנפיים ה"סטנדרטית" של המסעדה שאליה ניתן להוסיף כל אחד מהרטבים המוצעים. לא יכולנו שלא להיכנע לרוטב שנקרא Parmesan Garlic שכן מדובר ברוטב גבינת פרמז'ן ושום שמעניקים לכנפיים טעם משובח ומשתלבים באופן מופלא עם טעמו של העוף. במנה זו עוברות הכנפיים תהליך של טיגון מלא מאחר והן מצופות בתערובת של קמח, תבלינים ופירורי לחם. לאחר הטיגון הכנפיים מעורבות עם הרוטב המבוקש כך שטעמו לא נפגע בתהליך ההכנה.

רוטב הראנץ' האגדי

כל המנות בהוטרס מגיעות כמעט תמיד (ואם לא אז ניתן לבקש) עם רוטב ראנץ'. יכול להיות שחלקכם תקבלו קונוטציה ישירה לרשת בורגראנץ' הישראלית או לאחד מהרטבים שמגישים ברשת, אך אין כל דמיון בין השניים. מדובר ברוטב לבן על בסיס מיונז ושמנת חמוצה, מנוקד בעשבי תיבול. הוא הולך מצוין עם כל סוג של טוגנים, בשר, עוף ואפילו ירקות. קשה קצת לתאר את טעמו מאחר והחיך הישראלי פחות רגיל לטעמים כאלו, אבל אני בהחלט ממליץ לא לעזוב את היבשת מבלי שניסיתם את הרוטב המדהים הזה. מילה על כרטיסי גירוד – ברשת הוטרס נהוג לחלק לאורחי המסעדה שמזמינים מן התפריט את אחת המנות כרטיסי גירוד (ממש כמו חיש-גד). בקומבינציה הנכונה של מילה שחוזרת על עצמה, או תמונה מסוימת, יכול הסועד לזכות במנה מן התפריט. גם אנחנו ניסינו את מזלנו ולהפתעתנו זכינו בצלחת טוגנים של מלפפונים חמוצים.

מלפפון חמוץ מטוגן (Fried Pickles)

אם יש בעולם הזה דבר שנשמע הזוי, מדובר ללא ספק בצלחת מלאה במלפפונים חמוצים שעברו טבילה בבלילה ונזרקו לשמן הרותח. אני לא יודע מה אתכם אבל אני אחד שאוהב מלפפון וחמוץ, ועדיין משהו פה נשמע לי קצת מעוות. אבל לך תתווכח עם מיליארד אמריקאים שמזמינים את המנה הזאת באופן קבוע. אז לנו יצא ממש במקרה לנסות ולטעום את מנת הטוגנים המשונה הזאת. כפי שאמרתי קודם, ישנם טעמים שלחייך הישראלי מעט קשה לקבל וזה היה אחד מהם. היה מאוד קשה להבין את טעמם של הטוגנים, הוא היה קצת מלוח מהמלח עצמו (הרי זה טוגנים ותמיד מתבלים במלח), קצת חמוץ (נו מה?! מלפפון חמוץ), קצת חריף (כנראה מהתיבול עצמו) ועוד קצת נוסף שבאמת קשה לי להגדיר. אני מאמין שזה טעם שמגיע מתהליך ההחמצה של המלפפון עצמו. עוד דבר שהיה מוזר הוא השילוב בין ירק עתיר בנוזלים לבין הטיגון עצמו. הניגודיות בין המרקמים, מדובר במלפפון חמוץ שכידוע הוא מאוד רך ביחס לציפוי שבו הוא נטבל ומתקשה בטיגון. לסיכום פחות התלהבנו מהמנה הזאת אבל היא בהחלט הייתה מיוחדת ממה שיצא לי לטעום בארץ ובשאר מקומות בעולם.

לאחר שהכרנו את הוטרס בפעם הראשונה, היה ברור שנשוב וניפגש עוד רבות כל עוד אנחנו באותה היבשת. את סוף המסע שלנו בארה"ב סיימנו בלאס וגאס. מי שהיה בטח ראה והתרשם מהמלונות שנבנו שם. אתם בטח מבינים לאן אני חותר, כן כן מלון "הוטרס". על פי הבנתנו רשת מסעדות הוטרס נוסדה לאחר הקמת מלון "הוטרס" שהמציא את התפריט ואת המנות שמוגשות בשאר הרשת. גם שם ביקרנו מספר פעמים וניסינו עוד קומבינציות רבות של רטבים וסוגי כנפיים וסליידרים.

הביקור בסניף Hooters פראג

Hooters היא רשת בינלאומית שהקימה מספר רב של סניפים בארה"ב, באירופה ובמזרח. כאשר החלטנו לטייל בפראג בשנה האחרונה, גילינו לשמחתנו הרבה כי הרשת הקימה 3 מסעדות Hooters ברחבי העיר. עבורנו זאת הייתה התרגשות גדולה, כי היינו בטוחים שנטעם שוב את המנות המיוחדות רק בנסיעה הבאה שלנו לארה"ב. חיפשנו בנרות את הסניף הקרוב ביותר למלון בו שהינו, לאחר כ-30 דקות נסיעה במטרו, חציית גשרים וכבישים נגלה לפנינו הסניף. נכנסו פנימה ופשוט הרגשנו "אמריקה", הכל שם היה מדויק, לפי הספר. המלצריות, התפריטים אפילו ניחוח השמן ותבלינים ריחפו באוויר. כמובן שגם הפעם לא חשבנו פעמיים והזמנו את המנות שהתגעגענו לטעום, כולל את הסליידרס המפורסמים, הצ'יפס המקורזל וכמובן הכנפיים המטוגנות וצלויות.

הטעמים היו מקוריים בדיוק כמו בפעם הראשונה. הבדל אחד היה (ולא לרעה), בלחמניות הסליידרס. אני מעריך שאת הלחמניות הייתה לרשת בעיה לייצא/לייבא אל סניפי אירופה, ולכן את הלחמניות מייצרים באופן מקומי אך הן לא נפלו ברמה והיו רכות ומתקתקות ממש כמו בארה"ב. זאת היית החוויה מאוד מהנה לאכול בהוטרס במרחק של רק 4.5 שעות טיסה מהבית ולא 14 שעות טיסה. אגב, גם בישראל נפתח בעבר סניף של hooters בנתניה, אך הוא נסגר עקב ענייני כשרות והתייחסות מזלזלת למלצריות החביבות שלבשו מדיי הוטרס אופיינים (כמו שהזכרתי קודם).

לסיכום

כאשר טועמים משהו טוב בפעם הראשונה הוא נחרת לך בזיכרון. גם בפעמים הבאות שיצא לך לאכול, זה יהיה טעים. אבל אין כמו לטעום משהו בפעם הראשונה, וכאן גם hooters מתבררים יותר כזכרון שטיפחתי לאורך השנים.