לונדון לא מחכה לי, הכל מתרחש שם גם בלעדי – אבי גבאי עושה ברקזיט עם המבורגר

הגענו ללונדון של אחרי הכריסמס ולפני ערב השנה החדשה כדי לטעום את האווירה החגיגית וכמובן את האוכל שיש לעיר להציע. מתוך מאות המלצות (באמת מאות) זיקקנו את מה שנראה לנו הכי מתאים. בין סושי לראמן ופיצה לפיש אנד צ'יפס, לא יכולנו לוותר על הקלאסיקה שכולנו אוהבים – המבורגר. נראה שהעלייה בבאזז סביב המנה לא סוחף רק את ישראל וגם ברחבי לונדון ניתן לראות סניפים של רשתות אמריקאיות כמו שייק שאק המעולה ו-Five Guys.

תחנה ראשונה בלונדון – Patty & Bun

המקום הראשון בו ביקרנו הוא Patty & Bun שזה בתרגום חופשי – "קציצה ולחמניה" (דמיינו אם שם כזה היה תופס בארץ). המסעדה ממוקמת ברחוב James, אליו הגענו דרך סמטה צרה וקסומה שנמצאת על רחוב Oxford המרכזי בין H&M ו-Aldo (מומלץ בחום להיכנס אליה ולראות איזו פיאצה נעימה מסתתרת בפנים). קור של 3 מעלות לא מנע מאיתנו להתייצב בקצה התור ולהמתין עשרים ומשהו דקות כדי שיושיבו אותנו. למען האמת הגענו לשם בלילה הראשון שלנו בלונדון ופספסנו אותם ממש בכמה דקות (הגענו ב-22:35 והם סוגרים ב-22:30). אז שום תור ובטח לא כזה שמתקדם בסבבה, היה מונע ממני לטעום את ההמבורגר שקיבלתי עליו כל כך הרבה המלצות.

בחרנו בהמבורגר "ארי גולד" (8 £) – המבורגר סטנדרטי ביותר עם ירקות, רטבים וגבינה, בנוסף לקחנו גם המבורגר "סמוקינג רובינסון" (9 £) – כמו הקודם רק בתוספת בייקון מעושן ובצל מקורמל. ההמבורגרים הגיעו עטופים בנייר ומוגשים על נייר פרגמנט פשוט (בלי צלחת ובלי מגש). קציצות של 160 גר' במידת עשייה מדיום מושלמת לבקשתנו ישבו להן בלחמניית בריוש מעולה. הירקות והרטבים איזנו בצורה מצויינת כל ביס וביס וגרמו להכל להיות חוויה של ממש. דווקא את הייחודיות של כל מנה, אם גבינה או אם בייקון לא הצלחנו כל כך להרגיש בגלל ריבוי הטעמים המבלבלים. אם להתייחס לקציצה בפני עצמה, לא מספיק טעמים בשרניים הורגשו שם. ההמבורגר היה טוב והבשר בעל נוכחות אבל ציפיתי לקצת יותר וייתכן שזה מה שהתפספס שם. למנות צד הזמנו צ'יפס (3.7 £) עם מיונז עוף צלוי ומלח עור של עוף (תרגום חופשי מהתפריט) וכנפיים ברוטב ברביקיו (5.75 £). שתי המנות היו סטנדרטיות למדי והמיונז שהובטחה בו השקעה אינסופית התברר כמיונז מעט יותר מלוח ובעל מרקם שומני יותר ותו לא. סה"כ יצאנו עם נזק של 26.5 £ (בערך 125 שקלים).

תחנה שנייה – הדיינר של ג'יימי אוליבר

אז מה כבר לא נאמר על סוסו אנד סאנס של עומר מילר בחודש שהמקום עובד? אז מסתבר שהוא לא המציא את הטרנד. השף המפורסם ג'יימי אוליבר (הידוע כ"שף העירום") עשה את זה בלונדון לפניו, וכמו בתל אביב, גם שם נבחר פריים לוקיישן במרכז פיקדילי סירקוס המתוייר. הדיינר של ג'יימי אוליבר הוא למעשה מסעדת פופ אפ המגישה המבורגרים ושאר מנות מנחמות מידיו של השף המוכשר. בקומה התחתונה ניתן למצוא את עמדת האקספרס הפחות מפונפנת בעוד שלמעלה ניתן לשבת במסעדה, לקבל שירות וליהנות מהאווירה. פתחנו בקסדייה (5.5 £) שהייתה מעולה ברמות שאי אפשר לתאר ומשם צללנו לתוך ההמבורגרים.

אני בחרתי ב"אינסניטי של ג'ימי אוליבר" (11.5 £) – קציצת בקר עם רצועות בייקון קריספי, רוטב הבורבון של ג'יימי, גבינה ורצועות מלפפון חמוץ. כשקיבלתי את המנה די התאכזבתי מהמראה כי ציפיתי ממש מילולית לטירוף וקיבלתי מנה די צנועה. העושר של הירקות היה חסר בה (פשוט זו מנה שאין בה ירקות) והרגיש טיפה שחוסכים עלי בכמות הבייקון והגבינה שהם בעצם כל המנה. אתם בטח חושבים שהטעמים תיקנו את הרושם?! אז לא, מדובר בקציצת בשר די פשוטה שמגיעה מדיום וול כסטנדרט. כששאלתי את המלצרית אם ככה זה אמור להיות היא ענתה שתקנות הבריאות של מחוז ווסטמיניסטר לא מאפשרות לבשל בקר מתחת לרמת מדיום וול, חבל מאוד לשמוע. בכל אופן חסרה לי העסיסיות שיכלה לגמרי להגיע מהטופינגז אילולא היו מועטים מדי מכדי להשפיע. חברתי לקחה את ה"קלאסיק צ'יזבורגר" (9.5 £) הצנוע יותר. קציצת בקר שמגיעה עם גבינת צ'דר ועגבנייה. גם כאן מידת העשייה ודקיקות הקציצה גרמו לכל המנה לקבל רושם אחר מההמבורגר שאנחנו מכירים בארץ. הזמנו גם פיינט בירה (5.95 £) מה שסיכם את החשבון ב-35.95 £ )(בערך 170 ש"ח).

תחנה סופית

לסיכום אפשר לראות ששני המקומות היו הוגנים למדי מבחינת המחיר אבל לא הגיעו לרמת הנאה פסיכית – אותה הייתי מצפה לקבל לפחות מהמקום השני. כמו תמיד אמשיך לחפש את ההמבורגר המושלם (בגבולות ישראל ומחוצה לה) כדי לספר ולהפיץ את הבשורה. בינתיים אני יכול להמליץ לכולם, טוסו ללונדון!