המבורגרים בניו זילנד – אור שוחט חזר מטיול בארץ ההמבורגרים הנסתרים והמופלאים

גם כשטיילתי בארגנטינה שמעתי סיפורים על הבשר הניו זילנדי, ובפרט על המבורגרייה ספציפית בשם "פרגבורגר". מאז שאפתי להגיע לאי הירוק באוקיינוס הרחוק, בעיקר בשביל ההמבורגרים אבל גם בשביל הנופים.

ההמבורגר הראשון היה בחצי האי קורומנדל

חצי האי הזה הוא אזור טיולים אהוב על המקומיים. אחרי שבערב הראשון אכלנו במסעדה המצוינת של Coromandel Hotel, החלטנו שראוי לטעום את ההמבורגר שלהם. המנה נקראת  "Monster Burger", והוא אכן די מפלצתי. זה בא עם ווג'ס, והמון טופינגס שיוצרים מגדל של 20 ס"מ בערך. הקציצה עצמה עשויה בשר לבן, שקצת פחות טעים מבקר לדעתי, אבל היא הייתה עבה ועשויה מדיום כבקשתנו. סה"כ היה כיף. מנת הטלה ומנת הסקוטש (החלק המרכזי של האנטריקוט) היו מוצלחות עוד יותר. המחשבה על כך שלכבשים ולבקר כאן יש חיים טובים גורמת להרגשה טובה.

ניסיון לבדוק את מקדונלד'ס בניו זילנד

בהמשך הטיול ראינו מספר פעמים פרסומת של מקדונלד'ס להמבורגר ספיישל מבשר אנגוס ניו זילנדי. למרות שאיני נמנה על חסידי הרשת, אחרי שסיימנו טרק בפארק איבל טסמן עם החופים היפים, החלטנו לבדוק את העניין. פסענו לתוך סניף של מקדונלד'ס והזמנתי את האנגוס עם צ'דר ובייקון, ובצד צ'יפס ברוטב צ'ילי ושמנת חמוצה. מבחוץ הוא נראה פשוט, כמו כל המבורגר של מקדונלד'ס. טעם הבשר באמת היה קצת שונה לטובה, אבל החוויה הכללית הייתה כמו בכל סניפי הרשת. בכל מקרה אני לא מצטער שטעמתי, וגם הרוטב של הצ'יפס היה מעולה. עוד משהו שצריך לציין זה הפרוזן קוקה קולה – עבור 2.5 ש"ח מקבלים פה במקדונלד'ס כוס מכובדת של ברד קולה או פאנטה, וניתן גם להוסיף גלידת וניל מלמעלה. שווה ומרענן.

המתחרה של פרגבורגר

בעיירה וואנאקה הגענו לזולה. הוסטל של נוצרים משיחיים אוהבי ישראל, שנותנים שלושה לילות חינם לישראלים. אפשר להשתמש בתקציב בשביל אוכל. העיירה במרחק של שעה מקווינסטאון שבה נמצא הפרגבורגר, אבל הישראלים בהוסטל אמרו שפה יש המבורגר אפילו יותר טוב במקום ששמו "Red Star Burger Bar".הזמנתי שם המבורגר עם גבינה צהובה ובייקון. הירקות והטופינג נתנו לו נפח ומראה חיצוני יפה, אבל הקציצה הייתה דקה וחרוכה בערך כמו במקדונלד'ס. בכלל לא שאלו אותי למידת העשייה. חבל שהם לא מגדילים את עובי הקציצה על חשבון ההיקף חשבתי לעצמי, כי הרגשתי שההמבורגר היה טעים והגשה במידת מדיום רייר או מדיום הייתה בהחלט משדרגת. בקיצור, לא ממש מומלץ.

ההמבורגר המיוחל, הידוע בשמו "פרגבורגר"

מוואנקה רצינו לצאת לטרק בעמק שנקרא "מתוקי תוכי" (השם הזה חמוד, אבל למאורים יש גם שמות כמו נהר טקקה, מעיין פופו, ואגם פוקקי). בגלל הגשם והשלג שירדו, היציאה לטרק נדחתה, והחלטנו לנצל את היום בשביל נסיעה לקווינסטאון וההמבורגר המיוחל שבה. נסענו לאט ברחוב כדי לא לפספס, וכבר מרחוק ראינו את התור שמשתרך מחוץ לדוכן של Fergburger. בזמן שחיכינו בתור קראנו את התפריט. כמובן שאני אלך עכשיו על המנה הכי גדולה – Big Al. שתי קציצות בקר במשקל חצי פאונד כל אחת (שזה כמעט חצי קילו ביחד), שתי ביצים, בייקון, צ'דר, איולי, עגבניה, חסה וסלק, שהולך חזק בהמבורגרים בניו זילנד, והאמת בצדק – מקווה שגם בארץ יתחילו להכניס יותר סלק להמבורגרים. היו עוד כמה מנות מעניינות כמו המבורגר אייל או טלה קטן. נשאיר אותם לפעם הבאה.

הזמנו גם צ'יפס עם רוטב איולי, וחיכינו להזמנה. התור עבר מהר משציפינו, וגם תפסנו שני מקומות שהתפנו על הבר. זה היה מקום טוב, כי יכולנו לראות את העובדים וזה היה יפה. מכאן גם ראיתי את ההמבורגרים הדקים על הגריל, והבנתי שאין מצב שאקבל המבורגר במידת עשייה למחצה כמו שביקשתי, אבל לא נורא. על הקירות מסביב היו תמונות של המבורגרים ואנשים שנותנים ביס בהמבורגר. יכולתי לדמיין גם את עצמי עושה פרצוף כזה, וההתרגשות  שלי הייתה בשיאה. ההזמנות שלנו הגיעו עטופות בנייר. קרענו אותו, והתפעלנו מהיופי של הדבר הזה. צילמנו כמה תמונות, ונתתי ביס שמנסה לגעת בכל הטעמים. הקציצות היו דקות כמו ברד סטאר, ובכלל לא מדיום כמו שביקשתי. הבחור שלקח ממני את ההזמנה בכניסה כנראה ניסה להגיד לי את זה, אבל לא הבנתי אותו. מתישהו גם שמעתי שמועה שמשרד הבריאות בניו זילנד אוסר על הגשת המבורגר לא עשוי מספיק, ואם זה נכון אז חבל.

למרות שהבשר פה טוב, הוא כנראה תופס חלק פחות חשוב לעומת ההמבורגרים בישראל. הסלק הלך ממש טוב עם ההמבורגר, והגבינה נמסה עליו באופן שעושה כיף בפה, ומה שתכלס הכי עשה את ההמבורגר זה הבייקון המושלם שהיה דק ומתקתק. באופן כללי הבייקון בארץ הזאת קסום במיוחד. הצ'יפסים היו דקים ופריכים מבחוץ כמו שצריך, אבל קצת מלוחים מדי. בפעם השניה שחזרתי למקום הזמנתי את מנת ה-Sweet Bambi. המבורגר אייל, שלמרות דקות הקציצה, הבשר היה ורוד מבפנים, אך בכ"ז היה פחות טעים מבשר הפרה. כנראה שההתרוצצות של האיילים בשדות האינסופיים של דרום ניו זילנד גורמת להם לחזק את השרירים, ולבשר שלהם להיות פחות עסיסי.

המבורגר של אחרי טרק

אחרי טרק המילפורד אכלנו במסעדה Olive Tree Cafe בעיר טה אנאו המנומנמת. מאחר ומנות הבשר והסלמון ערבו לחכנו, החלטנו שאחרי שנחזור מטרק הקפלר נצטרך לנסות גם את ההמבורגר שלהם. הזמנו את ההמבורגר עם כל התוספות, לא שאלו איזו מידת עשיה. גם כאן מה שעשה את ההמבורגר זה המכלול – הלחמניה החרוכה קלות, הבייקון המדהים, הביצה הנוזלית, והגבינה הנמסה, וגם הצ'יפס הפריך מבחוץ ורך מבפנים. אך ההמבורגר עצמו היה דק ובמידת וול דאן. אחרי כמה ביסים כל אחד מרכיבי ההמבורגר ניסה לברוח לכיוון אחר, אבל זה גם חלק מהכיף.

המבורגר גורמה

אחרי כל השוקולד שאכלנו בסיור במפעל קדבורי בעיר דאנידן, היינו צריכים להכניס קצת בשר לגוף. בנינו על סטייק במסעדת בשרים מומלצת בעיר, אבל לא הצלחנו למצוא אותה, ובמקרה קראנו המלצה חמה על Velvet Burger, שלה שני סניפים נוספים בקרייסצ'רץ' ובאוקלנד, וממתגת את עצמה כהמבורגר גורמה. חשבתי לעצמי שאולי פה ינצל כבודו של ההמבורגר הניו זילנדי. הלכתי על המנה העשירה ביותר, שכללה ירקות, בייקון כמובן, וגם שניצל עוף. בתפריט כתוב שמי שמסיים לאכול את זה מקבל היי פייב. הדגשתי שאני מעוניין בהמבורגר מדיום רייר, והבוס אמר שישתדל. אך גם פה היה דק ועשוי הרבה יותר מדי. עדיין היה נחמד לאכול גם המבורגר וגם שניצל.

לסיכום ניו-זילנד

שמעתי הרבה על הבשר וההמבורגרים בניו זילנד, ובמיוחד על פרגבורגר. החוויות מהם היו טובות, וההמבורגרים טעימים כמכלול, אבל בישראל יש המבורגרים מעולים, ואנחנו צריכים להעריך את זה. את הפרגבורגר אי אפשר להשוות להמבורגרי פרמיום שמוגשים בארץ במסעדות יוקרה, וגם דוכני המבורגרים כגון ויטרינה, בנץ או פורט 19 מגישים חוויה שונה בדגש על בשר טוב, ומידת עשייה כמבוקש. אז בין הארץ ובין ניו זילנד, לפחות בגזרת ההמבורגרים, אני בנתיים יותר נהנה מהארץ.