גילינו את האבא הרוחני של ההמבורגר מסתתר במסעדה קטנה בפריז

אור בלאן,

יצאנו לטיול בנים בפריז, העיר שנמרחה לה יחדיו בחמאה, טוגנה בשומן אווז והוגשה לצד פלטת גבינות וכוס יין. פעם אחרונה הייתי פה לפני 6 שנים, כבר אז ידעתי שאם אני לא חוזר לפה חיי היו לריק, והפעם אף הגדלתי לעשות והחלטתי שאני חווה את העיר אך ורק דרך הקיבה (כי את האייפל אפשר לראות גם בתמונות). לא שיערתי בנפשי שאפגוש כאן את האבא הרוחני של קציצתנו האהובה.

נקניקיה בפריז

פריז. הכי טוב פריז.

אני יכול ללכת כאן שעות ברגל, לאורכה ולרחובה של העיר. הבניינים, ההיסטוריה, הצבעוניות והריחות המשכרים שעולים מכל פינה. נדמה לי שכל בוקר כשפריז מתעוררת, היא מתיזה על עצמה קצת בושם בניחוח של מאפה טרי. אני יכול לדבר עוד שעות על המסע המופלא שלי בפריז, אבל למען השפיות אנסה לשמור את התיאורים הפעם לערב אחד שבילינו במסעדת Le Bon Georges. רגע לפני שאצלול לעומק החוויה, תרשו לי לזרוק לכם עצה או שניים לפעם הבאה שתגיעו לעיר. אם לא תכניסו את המקרונים והמגדנות של פייר הרמה לרשימה שלכם, כאילו לא הייתם בפריז; הגלידות, ובמיוחד הסורבה של Berthillon ניתן לתאר רק כאושר קפוא עילאי ואת הגאלטים של Chez Alain Miam Miam לא באמת ניתן לתאר, צריך פשוט לחוות.‬

ועכשיו אספר לכם על ערב אחד, קריר מעט, שבו 4 ישראלים מטיבי לסת פגשו את מיטב המטבח הצרפתי בביסטרו קטן ופינתי. במיקום לא הכי מרכזי, ובמרחק הליכה לא קטנה מהמרכז השוקק של העיר שוכן לו הביסטרו של ג'ורג' היפה. כמה קטן, ככה עם תור של יודעי דבר המחכים בסבלנות לבוא בשערי המוסד הזה. גם אנחנו חיכינו לתורנו, ואפילו לא מעט (וזה די מעצבן בהתחשב שהזמנו מקום שבוע מראש). הסמול טוק עזר להעביר את הזמן עד שהמלצר הכניס אותנו והושיבנו כלאחר כבוד באחד השולחנות. התפריט של Le Bon Georges מתהדר במספר מצומצם של מנות מוקפדות, כשהשוס האמיתי הוא הבשר. המסעדה מגישה בשר מזן פרות בגידול מקומי, שמתופחות, מפונקות וחיות חיי נחת ואושר של לא פחות מ-18 שנה עד שהן מוצאות את דרכן לצלחת. תחשבו על זה בתור הגירסה המקומית לקובה ביף, רק עם יין צרפתי במקום סאקה.

לשעשע את החך

החלטנו להתחיל עם סבב ראשונות ממיטב המטבח והמסורת הקולינארית הצרפתית. עקרונית כל אחד הזמין מנה משלו, כשהיה ברור לכולם שאין פה "שלי" באמת. הזמנו מנה של פטה כבד אווז, מנת רגלי צפרדעים, מרק "ולוטה" ומנה של מולים טריים. לעיקריות הזמנו דג על מצע של אורז ופטריות ברוטב שמנת, סטייק אנטריקוט הבית עם רוטב ציידים וכמובן שאני הלכתי על גולת הכותרת – סטייק האשה (steak haché). מה זה סטייק האשה ואיך לא שמעתם על זה קודם? תמשיכו לקרוא ותגלו.

Le Bon Georges כבד אווז

הראשונות הגיעו ואנחנו עם סכו"ם שלוף ומוכן למשימה. המופע התחיל עם מרק הולוטה שנמזג/נשפך באיטיות לתוך הקערה במה שיצר מפל סמיך וקטיפתי של עונג מרקי. הטעם כמובן, לא נפל מהשואו. את רגלי הצפרדע נשנשנו כאילו היום פיצוחים, וכן זה מזכיר טעם של עוף. כבד האווז היה נימוך, חמאתי ומושלם כמו שרק הצרפתים יודעים לעשות. האווירה זרמה כיין שבתורו נמזג ללא הגבלה, כוס אחר כוס. רוח טובה עברה בשולחננו ואנו מתחילם להיספג לתוך הנוחות הצרפתית. המולים היו מצויינים, טעם נהדר וטרי של ים עם קמצוץ מלח ולימון שפיזרנו בנדיבות, לא יודע איך משהו שנראה כמו נזלת יכול להיות כל כך טעים.

הארוחה זרמה לה לאיתה ואנו נספגנו לתוך אוויר הלילה הקריר, בעודנו דנים על הא (איפה נאכל מחר) ועל דא (איזה מדהימים המקומות שאכלנו בהם היום) קלטתי שהיין כנראה התחיל לעלות לי לראש, או המולים, או המרק, אני כבר לא בטוח. משהו כאן עושה את העבודה ואני מוצא את עצמי מבושם ומעונג מאושר פריזאי. העיקריות הגיעו ורגע ההנאה שלי נקטע לטובת הבשר. מגש עץ נטול הוד והדר, קצת צ'יפס וסלטון ירוק שעומדים מסביב לקציצה שמנמנה ביותר. סימני הגריל, הריח המטריף והחום שעולה העבירו בי צמרמורת קלה. חיתוך ראשון ובפני נגלה מחזה מרגש, נוזלי עסיסיות נוטפים מהבשר האדום והרך, כולי מתמלא בפליאה לנוכח המראה. הביס המושלם לא איחר לבוא, עם הנגיסה ידעתי שכאן מדובר במשהו שונה מכל מה שהכרתי עד היום.

סטייק האשה של Le Bon Georges

בתור ישראלים אנחנו רגילים להמבורגרים "אנטריקוטיים" יותר שהשומן נותן להם את העסיסיות והקציצה נקצצת לרוב במכונה. כאן קיבלתי קציצה שיד אומן קצצה גס אך באופן מדויקת והטעמים שרו את שירו של הבשר בקול ברור. בשר חלק, קטיפתי שיודע להפליא את הלשון בטעמים עמוקים ומלטפים, לא חושב שאי פעם טעמתי משהו שמתקרב לפלא הזה. מינון מדוייק של כל רכיב ויחס מושלם בין בשר-שומן-אושר הביאו אותי כמעט לדמעות. דמעות משום שהבנתי באותו הרגע שהנה אני טועם את האבא והאמא הרוחניים של כל אותם המבורגרים שטעמתי אי פעם – והילדים, מחווירים לעומת המבוגר שלמד דבר או שניים. כמעט ואפשר להרגיש את כל אחת מ-18 שנות חייה של הפרה.

Le Bon Georges סטייק האשה מדהים

הייתי צריך לשתות מים רק כדי להרגיע את ההתרגשות העצומה. רציתי להזמין עוד סטייק האשה שכזה, אבל השעה הייתה מאוחרת והמלצר הסביר לי שכבר נגמרו המנות להיום. לא נורא, נתנחם בקינוחים. יימחך שמם של הצרפתים, הם יודעים להכין קינוחים. לקחנו מעיין קומפוט תפוחי עץ המוגש עם טוויל ושקדים קלויים בנוסף למנת סברינה שאמורה להיות ספצליטה הבית. ברשימת הקינוחים והמתוקים שאכלנו עד כה בטיול לא ציפינו ליותר מדי, פשוט כי חרשנו על כל שוקולאטייר אפשרי, כל מאפייה שכונתית וכל מאפה בשילוב אושר סוכרי שיש לעיר להציע. ואו איך טעינו.

Le Bon Georges הסברינה האלוהית

קומפוט עושה לי קונוטציה למערכון המפורסם של הגשש החיוור, לא  משהו שמעורר קונוטציה חיובית בהכרח. ואז טעמתי את הקומפוט של Le Bon Georges ושכחתי את כל מה שאני יודע וחושב על תפוחי עץ. זה היה מ ד ה י ם! פנטסטיק! מיצוי המהות של המשמעות הקיומית של תפוחי עץ עלי אדמות לתוך צורה של קינוח סוער ומרגש שממלא את הפה בטעמים מדויקים ועדינים של עונג. אני לא יודע מה לעזאזל הם עושים שם שזה כל כך טוב, החשד שלי שמעורב בתהליך משהו לא מוסרי או לא חוקי. הסברינה אגב הייתה לא פחות ממושלמת/אלוהית. הבחור הצפרתי בשולחן לידנו אפילו הגדיל וטען שזו "הסבירנה הטובה ביותר שאי פעם טעמתי, וטעמתי הרבה".

Le Bon Georges קומפוט תפוחים

Non Regrette Rien

ככה צריך לחיות, ככה צריך לטייל, לאכול ולחוות את העולם ולעזאזל ההשלכות! חיינו רצופים קשיים ואתגרים, שגרה ומשימות, עבודה וביוקרטיה – ולכן חובה עלינו למצוא את הפנינים הקטנות-גדולות האלו בחיינו, אותם נקודות אור שבהם החוויה מתעלה מעל לכאן ועכשיו אל מרחבי הזכרון הענוג והטוב. פריז כולה מלאה באלפי נקודות כאלו, ואם יש בכם שמץ של אהבת החיים אתם לא יכולים להרשות לעצמכם לפספס את הסטייק האשה של Le Bon Georges וכמובן שתקנחו עם קומפוט התפוחים.

שם: Le Bon Georges. כתובת: Rue Saint-Georges 45, Paris.