אור שוחט יצא למסע טראנס-סיבירי בעקבות ההמבורגרים נחבאים של רוסיה

החודש הגשמתי חלום של השלמת מסלול הרכבת הטרנס-סיבירית. זה מסע של 9,288 ק"מ ממוסקבה לולדיווסטוק שלוקח שבועיים, שבו כל לילה ישנים ברכבת במקום במלון, ואז מטיילים כל יום במקום אחר. עוד לפני שיצאתי למסע היה לי ברור שהמבורגרים הולכים להיות חלק ממנו והגיע הזמן לדיווחים רשמיים על הקציצה האמריקאית במקומות בהם ביקרתי לאורכה של אמא רוסיה.

לא ציפיתי לאכול המבורגרים טובים במהלך הטיול. בדמיון שנוצר אצלי מכל מיני שמועות ששמעתי, היה נראה שאחיה בעיקר על מנות חמות ונקניקים, או מקסימום מסעדות בסגנון רוסי, שמגישות אוכל קר עם הרבה (הרבה) מיונז. באמת אכלתי את הדברים האלה, אבל הופתעתי לגלות גם כמה פנינות, ולכן החלטתי לשתף אותכם, למען הדור הבא של הרפתקנים.

המבורגר בקרסנופימסק (Красноуфимск)

הרכבת הגיעה לעיירה הזאת בבוקר, והתכנון היה לתפוס טרמפים למערת קרח מפורסמת בהרי אורל, ההרים שמהווים את הגבול הטבעי בין אסיה לאירופה. כעבור שעתיים שאף אחד לא עצר, התייאשנו והחלטנו לחכות לאוטובוס שיוצא בעוד 4 שעות. בינתיים נכנסו לאחד מהדיינרים הרבים שפזורים בעיירה. אני לא זוכר את שמו, אבל יש כמה דוכנים כאלה, ואני מניח שכולם באותה רמה (ספוילר: נמוכה). הזמנו המבורגר כפול לכל אחד מאיתנו, והמוכרת הוציאה מהמקפיא 4 המבורגרים מסכנים, וחיממה במיקרו. זה היה גרוע כמו שזה נשמע, וחיזק אצלי עוד יותר את ההשערה שעדיף להיצמד לנקניקים מהבשר המקומי והלא מזוהה. לפחות מערת הקרח באמת הייתה יפה.

תגלית הטיול – ההמבורגר של גודמן, נובוסיבירסק (Гудман, Новосибирск)

החבר שטייל איתי לחץ עלי לאכול ברגר קינג. "לא בא לך לפעמים המבורגר חרא?" זאת הייתה הטענה שלו. אמרתי לו שלא, ולעצמי שאני חייב למצוא המבורגר טוב. טריפאדוויזר המליץ על סטייק האוס בשם גודמן. בד"כ אני לא סומך על הביקורת שם, לפי ההמלצות שלהם על מקומות שאני מכיר לרעה בארץ, אבל לא מצאתי משהו אחר. בדיעבד גיליתי שגודמן זו רשת מסעדות בשר עולמית. הושיבו אותנו בספות, וכבר האווירה היוקרתית הפתיעה לטובה. על אחד הקירות היה ציור של ההמבורגר המומלץ שלהם ושנינו הזמנו אותו עשוי מדיום, עם צ'דר ובייקון. ביס ראשון גרם לי להתרגשות מידית – גם בחור הזה יש בשר טוב. בתוך בשר ההמבורגר שהיה מעולה, היו פזורות כמו בנקניקים הרוסים הטובים, נקודות שומן שנמס והפך את ההמבורגר לעסיסי ביותר. גם הצ'יפס היה פריך מבחוץ ורך בפנים כמו שצריך, והחיסרון היחיד שהורגש קצת יותר מדי מלח. מישהו במטבח כנראה היה מאוהב, שזה השערה סבירה עם כל היופי של הנשים הסיביריות.

חיכוי של מקדונלדס – רויאל בורגר, חבארובסק (Royal Burger, Хабаровск)

בחבארובסק, עיר על גדת נהר אמור, שוב היה לי דחף להמבורגר, ונכנסתי להמבורגריה הראשונה שראיתי, בתקווה לשחזר את ההצלחה הקודמת. אחרי הכניסה הבנתי כבר שזה הבורגראנץ' המקומי שלהם, אבל הדחף היה חזק ממני, ונשארתי. אין הרבה מה לכתוב, חוץ משזה באמת היה כמו חיכוי של מקדונלדס. הצורך לא בא על סיפוקו.

סוף טוב בדרינק אנד בורגר, ולדיווסטוק Dab Drink and Burger, Владивосток

עם סיום הנסיעה ברכבת, ולפני יום טיסות ארוך חזרה הבייתה, הייתי חייב להכנס למקום הז, שנקרא "משקאות והמבורגרים". הזמנתי את ההמבורגר שמוגש עם טופינג של גיבנת מוצרלה וביצת עין, עם קרטושקס ומילקשייק אוראו ליד. גם פה ההמבורגר עלה על הציפיות והיה עבה ואיכותי יחסית. המוצרלה השתלבה מצוין ונמתחה בכל ביס כמו בפיצה. אבל הכוכב האמיתי היה המילקשייק, שבאמת היה בטעם חזק וטוב של אוראו, ועבד נהדר ביחד עם ההמבורגר. גם השירות במקום הזה היה מעולה, והמלצרית דיברה אנגלית!

לסיכום

סיביר זה לא מה שחשבתי. ציפיתי שברכבת יהיו מלא רוסים שיכורים, ושכולם ישתו וודקה ביחד, והתאכזבתי לגלות שמדובר ברכבת די רגילה חוץ מזה שישנים בא, ושרוסיה באופן כללי פחות מאיימת מהסטיגמות. גם מבחינה קולינרית ובפרט מבחינת ההמבורגרים גיליתי שיש כמה פנינות, ולא רק נקניקים ומיונז.