סוף סוף גילינו המבורגר עם לחמניות ללא גלוטן ששווה כל ביס!

זה הגיע! אחרי המתנה ארוכה, אין סוף חיפושים וניסיון למצוא לא רק מקום אלא זמן – מצאתי המבורגר ללא גלוטן במקום הכי מתאים שיכול היה להיות – פסטיבל "חופשי מגלוטן" שאורגן ע"י ארגון הצליאק בישראל (ברשות דן סולומון). והו – איזה המבורגר! אבל בלי ספוליירים. דבר דבר.

השנה פסטיבל חופשי מגלוטן החליט לעשות לי טוב על הלב ולארח את "לה קולומביאנה" – פוד טראק שנפתח ממש לא מזמן ונשמע מבטיח, ואחרי שפינטזתי שבועות על קציצה עסיסית ותוספות עם לחמנייה טובה וחמה שתעטוף, לא הייתה שמחה ממני! הגעתי לפסטיבל שארגנו האנשים הנהדרים מעמותת הצליאק בישראל (בראשות דן סולומון)בקניון עזריאלי בחמישי בערב ישירות מהבסיס, איתי חברה צליאקית, מתרגשות ושמחות עלינו לגג הפתוח ולמתחם הזלילה הרשמי.

בהתרגשות רבה הלכנו לקחת ממגוון הבירות והסיידרים ללא גלוטן שהיו בדוכן ליד – אני התפנקתי על ג'ינג'ר ביר עם עקיצה חריפה (בדיוק מה שאני אוהבת עם ההמבורגר שלי) וע' לקחה סיידר עם פטל ולימון שהיה מתוק וכייפי.
המתנו בתור, נהנות מהאווירה והפרצופים המחייכים של כל הסובבים בפסטיבל, ושמות לב לפלנצ'ה שעליה מטוגנים ההמבורגרים.  אגלה לכם שלא ממש ידעתי למה לצפות – העסק חדש. מקום שמתמקד במוצרים ללא גלוטן אומר שהלחמניות יהיו מעולות, אבל מה לגבי הבשר?!

ההמבורגרים של לה קולומביאנה – ללא גלוטן!

הייתי מעט חשדנית – ההמבורגרים קטנים, בערך 150 גרם, ובדוכן כמו בדוכן כולם ברמת עשייה דאן, לא בדיוק מיי קאפ אוף טי ואני מקווה בשביל המקום שבנוהל רגיל, זה לא מה שקורה. אבל – ההתלהבות מהמבורגר אמיתי עם לחמניות עדיין הייתה שם ולא הרשמתי לעצמי להתחיל להתאכזב מהמבורגר שעוד לא טעמתי. אחרי מה שנראה כמו נצח (ובעצם היה כולה עשר דקות) הגיע תורנו. חוץ מהתוספות הרגילות היו גווואקמולי וקריספי בטטה – וכמובן שלקחנו, כי הגענו לכאן כדי לחגוג עם כ-ל מה שיש ללא גלוטן.

התיישבנו בפינות ליד, מיהרתי לצלם, ולאכול. הביס הראשון היה מלא בהתלהבות מגודל המעמד. נתחיל בעיקר – הקציצה, פחות אדומה ממה שאני אוהבת אבל הבשר עצמו איכותי, מתובל היטב ומוציא מיצים כמו שבשר צריך. התענגתי על הטעם. הביס השני – וכמובן שעכשיו אני מתמקדת בלחמניה, שהרי בשביל זה אני פה. הלחמניה במרקם מעולה, מחזיקה בלי פחד את ההמבורגר ומשתלבת בטעם בול. לא מתוקה מידי ומלוחה בדיוק במידה, והמרקם תומך בבשר והופך את הביס לחגיגה בפה.

אחרונות חביבות – התוספות. אז באמת שאין פה יותר מידי שיגועים, הזמנתי את ההמבורגר שלי בלי עגבנייה ועם חסה, חמוצים, בצל והמיונז של המקום שהיה בו איזשהו טוויסט שהחמיא מאוד לקציצה. זרמתי עם המלצת ההגשה ולא הוספתי רטבים. ולא נשכח את הגווקאמולי, שהיה גוואקמולי אמיתי עם בצל קצוץ בפנים ותיבול מדויק, הוא פשוט השלים את הביס ואת קרנבל הטעמים בפה שלי. את מה לא הזכרנו? הקריספי בטטה, שהיו בעצם צ'יפס בטטה ללא גלוטן משקית. למה לא הזכרנו? כי הוא פשוט לא הורגש, גם לא הפריע אבל לא הייתה לו מספיק קראנצ'יות כדי שהוא יהיה משמעותי או ייתן תרומה למנה. אומנם לא הוריד אבל אם היה פה משהו קצת יותר מושקע, אולי מתובל – אין ספק שזה היה מוסיף.

אז איך נסכם?

פסטיבל מלא בכל טוב, ג'ינג'ר ביר ששטפה את הפה והחמיאה לטעמים של ההמבורגר, קציצה מעולה וגוואקמולי שהוסיף למשחק הכללי. החשובות ביותר – הלחמניות, סגרו את הסיפור ואפשרו לי חוויה שחיכיתי לה בשקיקה המון, המון זמן. אם אתקל ב"לה קולומביאנה" שוב, אין לי ספק שאעצור לארוחה.