סוף סוף המבורגר בלונדון שמחזיר את הכבוד והשחיתות לעיר

אחרי גל עכור שפקד את לונדון בשנים האחרונות, עומר לוגסי סוף סוף מצא המבורגר בלונדון שהוא ה-הגדרה של שחיתות ועסיסיות. אז למה אתם פשוט חייבים לעצמכם ביקור במזללת Dip & Flip בפעם הבאה כשאתם בעיר?

למצוא המבורגר טוב בלונדון בשנה וחצי האחרונות הייתה משימה לא קלה. בדיוק בחודש שבו עברתי לגור כאן, פברואר 2017, נכנסה לתוקף תקנה שמחייבת מסעדות, מזללות ופאבים להגיש את ההמבורגר שלהם במידת צליה מדיום ומעלה (בדרגות הצלייה שאנחנו מכירים מהארץ, זה אומר מדיום-וול ומעלה), מחשש לחיידקים וסלמונלה. התקנה הזו לא ממש עשתה טוב לסצנת ההמבורגרים הבריטית, כשבהתחלה כמעט כל המקומות התעקשו להגיש המבורגרים במידת עשייה וול דאן, מחשש לתביעות וקנסות. לשמחתנו, לאחרונה עולם ההמבורגרים הלונדוני התחיל להתעורר שוב, כשיותר ויותר מקומות מראים למנהל המזון הבריטי (FSA) את מקור הבשר שלהם ומצליחים להשיג את אישור הצלייה העסיסית הנכסף. בסוף עוד עשוי להתברר שהתקנה אשכרה העלתה את איכות הבשר בחלק מהמקומות. עם שובו של ההמבורגר העסיסי לסצנת הקולינריה המקומית, התוססת מתמיד (לונדון של העשור האחרון היא 'עיר פודיז' לוהטת ורחוקה שנות אור מלונדון של פעם, עם אינסוף שווקי אוכל ומסעדות בכל הרמות), גם פודיז כמוני חזרו להתעניין שוב בהמבורגריות טובות בעיר, ולא רק לחכות לביקורים בארץ כדי להתענג על הספיישלים של פורט 19 (למשל…).

Dip & Flip – נעים להכיר

לפני שבועיים בערך חזרתי עייף מאוד מהעבודה, אבל עם דודא מטורפת להמבורגר מושחת. בדרכי הביתה עברתי על פני ברגר קינג, מקדונלדס ואיזה פאב. אני, סנוב קולינרי שכמותי, רציתי משהו קצת יותר שווה מזה (ברוב הפאבים כאן עדיין מגישים המבורגרים במידת עשיה סולייתית, עם באק-בייקון בריטי עבה, לא מהסוג שאני אוהב במיוחד). בדיוק נזכרתי שאשתי בדרכה הביתה מהעבודה במרכז לונדון, אז התקשרתי אליה וביקשתי שתחזור הביתה עם המבורגר מושחת, ועדיף כזה שיש בו גם גבינה וגםבייקון לתפארת. למזלי, היא בדיוק הייתה בבריקסטון, שכונה אפרו-קריבית מגניבה בדרום העיר (ממליץ בחום לעשות שם סיבוב בפעם הבאה שאתם בלונדון, במיוחד בבריקסטון וילג׳), וראתה מקום העונה לשם ׳Dip & Flip’ (׳לטבול ולהפוך׳). כעבור חצי שעה היא חזרה הביתה, מאובזרת בשקית ובתוכה שלוש קופסאות: שתיים מקרטון ואחת אטומה מפלסטיק ובה נוזל חום. ׳זה הקטע של המקום׳ היא הסבירה, טובלים שם הכל באמבטיות של גרייבי. ׳אוקיי׳ אמרתי, נקווה שהגרייבי מסוג טוב ולא תעשייתי מאבקה. בקופסה השניה נח לו צ׳יפס רווי בגבינה וחתיכות בייקון, מה שנקרא כאן בבריטניה Loaded Fries, ובקופסה השלישית נח לו בגאון ההמבורגר, שנראה במבט ראשון כמו מגדל בבל לאחר ההתמוטטות.

׳תטעם ותגיד לי מה דעתך׳ אמרה אשתי האהובה. נתתי ביס, ועיני נפקחו כאילו זה עתה גיליתי שזכיתי בכרטיס טיסה חינם. ׳דעאייים!׳ שאגתי, ׳יו ניילד איט!׳ פרגנתי לאשתי, שבתורה סיפרה לי שמדובר בהמבורגר כבש וביקשה ממני לנסות לזהות את שאר התוספות (היא אוהבת לאתגר את הידע שלי במזון). חוץ מההמבורגר, שהגיע בלחמניית בריוש נימוחה, היו שם גבינת צ׳דר במצב חצי-נוזלי, המון רצועות דקיקות של בשר בקר, סלט קולסלואו, בייקון, חרדל ולא מעט גרייבי. מושחת, עמוס, מלא, והמפתיע שהקציצה עצמה דווקא היתה נראית לי די עשויה (אבל מבפנים היא היתה עסיסית, כמובן שבדקתי מתוך סקרנות). כמובן שגם ניסיתי לבצע טקס טבילה בגרייבי, שהתגלה לשמחתי כגרייבי אמיתי והדבר הוסיף אפילו עוד מימד של עסיסיות לכל העסק. הדבר היחידי שפחות מצא חן בעיני היא כמות החרדל, שמרוב שנשפך בנדיבות (שאפיינה את שאר התוספות) הוא השתלט על הטעם קצת יותר ממה שצריך לדעתי, אבל עדיין היה מדובר באחד מההמבורגרים המענגים שבלסתי על אדמת הממלכה. הצ׳יפס אגב, למרות שלא שמר על פריכותו כיאה לצ׳יפס שטוגן לפני חצי שעה, היה גם הוא טעים למדי, במיוחד לאחר טקס ההטבלה. מיד הכרזתי ׳בייב, ווי אר גואינג טו בריקסטון נקסט וויקנד׳. אם ככה זה טעים אחרי חצי שעה ברכבת, אני חייב לבדוק איך זה במקום עצמו.

Dip & Flip – Take 2

ואכן, בסופ״ש האחרון היה יום יפה והחלטנו לנסוע לבריקסטון לבדוק את המקום. אחרי ׳חימום׳ של כמה טקילות, מרגריטות וקסאדיה במסעדה מקסיקנית סמוכה, הגענו עם רעב למקום, מוכנים פיזית ונפשית לשחיתות וטקס טבילה משל היינו יוחנן המטביל. בעודנו מבצעים את ההזמנה, נוכחתי להבין שהמקום לא מתמחה רק בהמבורגרים אלא גם בסנדויצ׳ים מושחתים במיוחד, שאותם אשאיר כנראה לביקור הבא. חיש מהר ביצענו את ההזמנה, שכללה שוב המבורגר כבש מפואר (אני תמיד אעדיף כבש אם יש במלאי), עם כל התוספות למעט החרדל המועד לפורענות. לצד ההמבורגר הזמנתי גם את הצ׳יפס גבינבייקון (אשתי הזמינה צ׳יפס בטטה) ואיזו בירת לאגר לשטוף את כל העסק. הפעם מגדל בבל הגיע כשהוא נראה שניה לפני ההתמוטטות, קצת יותר פוטוגני אבל עדיין מפלצתי ומאתגר למראה. הבליסה לא הותירה מקום לספק: מדובר באחד ההמבורגרים המושחתים, המטונפים והמטנפים ביותר בעיר. לא לחינם יש גליל נייר על כל שולחן.

אמנם הקציצה עצמה מגיעה בדרגת מדיום ולא פחות, אבל תחת מעטה תוספות ושחיתויות כה רב, קשה להבחין בהבדלים בדרגת הצלייה, אך למען היושרה המקצועית נגסתי גם בקציצה עצמה בנפרד מכל העסק והיא הייתה מוצלחת למדי – פריכה מבחוץ ועסיסית מבפנים. גם חבר שנפגש איתנו במקום התלהב וטען שזהו ה׳המבורגר הטעים ביותר שהוא אכל בלונדון׳ (הצהרה קצת גרנדיוזית, אבל הוא לא פודי כמונו…), אגב ההמבורגר הטוב ביותר שאכלנו בבריטניה כולה היה בכלל בעיר המגניבה בריסטול שבמערב אנגליה, שם יש מסעדת המבורגרים ובירות שהיא שילוב של חצר בירה ומסעדה צפה על סירה בנהר בשם Three Brothers Burgers. ובכל זאת היה דבר אחד שפחות אהבתי בארוחה – הצ׳יפס, שהגיע כשהוא שוחה בתוך גרייבי, טעות מצערת לדעתי, שכן צ׳יפס חייב להיות קריספי והגרייבי הופך את כל העסק לעיסתי מראש, במקום לתת לסועד לבצע את טקס הטבילה המסורתי. שווה ללמוד מכך ולבקש להבא את הצ׳יפס בנפרד מהגרייבי. לקינוח הזמנו מילקשייק בננה מחוזק ברום (הארד-שייק) עם טוויסט נחמד מאוד של קוקוס (סוג של פינה קולדה סמיכה ושמנתית). המילקשייק היה מענג, לא מפוצץ מדי, לא מתוק מדי ועם כמות נחמדה מאוד של רום. השירות אגב היה מחוייך ואיכפתי, ובשלב מסוים הגיע מלצר עם מילקשייק נוסף לשולחן, וכשאמרנו לו שלא הזמנו את המילקשייק הוא אמר ׳אוקיי – אבל קחו אותו בכל זאת, עלי׳.

לסיכום חווית Dip & Flip

אפשר להגיד ש-Dip & Flip הוא כרגע אחד מההמבורגרים הנלוזים, המושחתים והמטונפים בלונדון. הוא אולי לא מהז'אנר ה"קלאסי" (למרות שמצוין בפירוש שהבשר מגיע מחווה במערב אנגליה), אלא יותר שייך לז׳אנר המושחתים, אבל עושה את זה בחינניות ובלי יותר מדי חנופה לתרבות האינסטגרם. כרגע מדובר ב׳מיני רשת׳ כשארבעת הסניפים שלה ממוקמים כולם מדרום לתמזה בשכונות לא-מי-יודע-מה מתויירות, מה שמבטיח לכם שמדובר ברשת שפונה יותר לקהל המקומי ופחות לתיירים. שניים מהסניפים, בבריקסטון ובבאטרסי, קרובים ונגישים יחסית למרכז לונדון, ובהחלט שווים ביקור לפודיז בכלל ולחולי המבורגרים בפרט.