ארתור מגלה את ההמבורגר הבא שאתם חייבים לשים על מפת הטיולים שלכם!

לא כל הטיולים הם בחו"ל, גם בארץ נחמד לטייל כשמזג האוויר מתאים וכמובן, אם לטייל אז רק לצפון. הנופים הירוקים, הגבעות, הנחלים וההרים, פשוט כיף להיעלם לשם לשבוע מהמירוץ היום יומי – והכי חשוב, האוכל! למרות המרחקים ממקום למקום, ישנן פינות ופנינות ששוות את הדלק ואת זמן הנסיעה, אחת מהן שאתם פשוט חייבים לשים על מפת הטיולים שלכם היא "הבקתה ברמות", הגענו לבקתה כי נשארנו ללון במושב היפיפה הזה, לא האמנו שנמצא כזה בשר ועוד יותר – כזה המבורגר!

הבקתה, כשמה היא, אכן בקתה – בית צמוד קרקע עם חלל שהוסב למסעדה. כיסאות ושולחנות עץ כבדים, ריח גריל ועישון באוויר, אווירה מושלמת של רמת הגולן. למזלנו, הבעלים של המקום הנפלא הזה אירח אותנו בכבודו ובעצמו ולכן זכינו להכיר אדם נפלא ואיש קולינריה בחסד! עוד לפני שגדי ניגש אלינו, קיבלנו את תפריט הצהריים ותפריט הספיישלים עם שלל מנות בשר מעולות. המבורגרים, סטייקים ומה לא, אך כשגדי ניגש אלינו, היה לו רעיונות אחרים לגבי מה כדאי לנו לאכול. לא ניסינו להתווכח, רק אמרנו שהגברת לא חובבת בשרים מעושנים וזהו. באותו מקום קפץ לו רעיון של מה אפשר להכין לאנינת טעם שכמותה והוא נעלם בנבכי המטבח.

דקה עברה והמלצר הגיע עם שתי כוסות יין אדום, שילוב של זני קברנה ומרלו מיקב הרי הגליל. יין ישראלי מעולה שישתלב מצויין עם המנות שעתידות לבוא. המנה הראשונה, שיצאה דקות בודדות אחרי השיחה עם גדי, היתה פריקסה של עוף עם חציל, לימון כבוש, פטרוזיליה וטחינה בתוך פיתה home made. התחלה חזקה, טעימה ומרעננת. טעם חזק של עישון שיוצא מהחציל והחמיצות של הלימון מקפיצים את הטעמים קדימה ופותחים את כל בלוטות הטעם הקיימות. הפיתה טרייה וחמימה, גרסה ישראלית, ומוצלחת יותר, למנת הבאן עם בשר של המטבחים האסייתיים.

עדלאידע – חווית הבשרים של הבקתה

לאחר הסיפתח, הגיע טקס פתיחת השולחן – סלטי הבית עם בייגלה, עוד זוג פיתות ומחבת של סנייה קבב עם טחינה חמה וסלט עגבניות ופטרוזיליה. הסלטים טריים, מגוונים ומלאי צבעים. השולחן קצת קטן מדי ובקושי יש מקום לכל השפע הזה, אבל בסוף הסתדרנו. מגוון הסלטים נע מסלט כרוב, דרך מטבוחה ועד סלט גזר נהדר. הבייגלה שהגיע איתם היה טרי ביותר ועם קצת טחינה מהסנייה הוא הופך לבסיס מושלם לחלק זה של הארוחה. הסנייה מדהים בפני עצמו. קבב מפורק מתובל לתפארת בטחינה חמה (שזה חידוש עבורי). כמו צלחת חומוס, פשוט לנגב, לאכול וללקק את האצבעות, תענוג. וכמובן, כמו בכל המנות, הבשר לא פחות ממעולה.

לצערנו לא סיימנו את הסלטים והסינייה, לא כי לא יכלנו, אלא כי חששנו מהעתיד לבוא. אחרי הראשונות הגיחו לאוויר המסעדה שתי עיקריות. הראשונה, עבור זוגתי שתחייה, לא הכי בעניין של בשרים מעושנים ולכן קיבלה מנה מיוחדת שאולתרה במקום – פרגיות בחמאת בוטנים וברוקולי. למרות שהמנה מאולתרת לחלוטין, אפשר להתבלבל ולחשוב שהיא הוכנה כבר מאות פעמים. טעמים מדויקים, מידת עשייה מעולה ובדיוק מה שהילדה צריכה כדי להיות מאושרת – חמאת בוטנים, קצת ירק ירוק ובלי בשר מעושן. ספק הברקה ספק המצאה – תענוג מובטח.

המנה השנייה, לעומת זאת, הייתה התגלמות כל העישון העולמי, חברות טבק עמדו דקת דומיה לאות כבוד. פלטת בשרים מנבכי המעשנה המקומית, עמוסה בכל טוב הפרה. העיניים שלי נצצו כשראיתי והבנתי שכל זה בשבילי. עולם שלם של בשרים, טעמים ותבלינים והכול אך ורק עבורי. ירקות על האש, ספייריבס בברביקיו, אונטריב, רוסטביף, אוסובוקו, צ'וריסו וגולת הכותרת – סטייק טומהוק עצום (!).

פלטת האלים הזאת, היא בדיוק מה שהרופא המליץ… לא לעשות. אבל למי אכפת? יש ביטוח והוא מכסה צנתור של אבי העורקים. את מסע הפלטה שלי התחלתי בהכי צבעוני – הספייריבס. בשר רך שיורד מהעצם למגע הקל ביותר, טעם חזק של ברביקיו נותן מתיקות מעולה למנה. תדמיינו חמאה מעושנת בטעם בשר? ככה זה היה. מתנצל על הרפרנס הלא כשר למסעדה הכשרה, אבל זה הכי קרוב לאמת שאני יכול לכתוב.

הבא בתור הייתה נקניקיית הצ'וריסוס – נקניקייה שמנמנה, בדיוק כמוני, חריפה בדיוק במידה ומלאה בנוזלים (גם בדיוק כמוני). מישהי פעם אמרה לי: "החריפות צריכה להיות כמעט באותה רמה שזה טעים, ברגע שהחריפות מערפלת את כל הטעם, זה חריף מדי". נכון שהחריפות זה עיניין סובייקטיבי מאוד, במקרה שלי ושל הצ'וריסוס של הבקתה, זה היה בול פגיעה. כמובן שמיותר להגיד שהבשר גם במקרה הזה היה איכותי וטעים להפליא. לשף של הבקתה יש יד מדהימה בכל מה שקשור לתיבול.

נתחים במשקל כבד

האונטריב, אוסובוקו ורוסטביף, כל אחד בתורו וכולם יחדיו היו עשויים נפלא. הבשר טוב, התיבול מדהים. אותם שבחים ותשבוחות שהרעפתי עד כה, רק כפול. לעומת זאת, על האנטריקוט שווה להתעכב ולהגיד מילה או שתיים. אני בין האנשים הבודדים בארץ שלא מת על אנטריקוט. הוא יותר מדי שומני לטעמי וזה מציק לי לאכול סביב מאגרי שומן שאני לא רוצה לגעת בהם, לכן אני מעדיף פילה או סינטה. השף הבטיח לי שאני לא אצטער והחלטתי לזרום. הרי במקרה הזה הבישול הוא לא פחות מאומנות עילית ומי אני שאמנע מאומן כזה דגול את האומנות שלו?

האנטריקוט הגיע על העצם, בצורה של גרזן טומהוק של האינדיאנים. מראה נפלא ומעורר יראת כבוד, נוטף נוזלים וריחות. כמובן שהשארתי אותו לאחרי שאר הבשרים שהיו על הפלטה. לפני שטעמתי, הסתכלתי עליו, בחנתי מכל צד, איפה החלקים שאני לא כל כך רוצה לגעת בהם ואיך לתקוף את המפלצת הזו. הוא היה ענקי, לפחות 350 גרם לא כולל העצם. בסוף מצאתי נקודת כניסה וחתכתי. בפנים התגלתה לי מידת מדיום מושלם, ורוד והרבה נוזלים. בחנתי את החתיכה הקטנה שלי, עצמתי עיניים והכנסתי לפה. ו-ו-א-ו ! פשוט וואו. ביס בשרי מושלם. בשר רך, נימוח, מעושן חזק ומתובל לתפארת. כבר ציינתי שלשף יש ידי זהב? בחיים שלי לא אכלתי חתיכת בשר כל כך טעימה. ולמרות כל מה שאכלתי לפני כן, סיימתי את הכול. גם את חתיכות השומן שאני כל כך שונא, אכלתי בשמחה, בששון ותיאבון. שאפו!

ההמבורגר של הבקתה – המתמודד הצפוני של 2018

כשחשבנו שזה נגמר, אין יותר אוכל ואנחנו יכולים להתגלגל הביתה, הגיע  היפיוף הזה – המבורגר הדגל לשנת 2018 של הבקתה! המבורגר עשוי מבשר צ'וריסוס, ביצת עין, לימון כבוש, ירקות על האש וחסה (לחברי הקהילה שיזמינו אותו יש גם הטבה בלעדית שכוללת שתייה+קינוח מתנה!).

אף פעם לא יצא לי לשמוע על המבורגר שעשוי מצ'וריסוס. אפשר להתסכל עליו כבשר מאוד מאוד מתובל, אבל גם נתח מסויים מאוד. במקרה שלפנינו, היה פישול קטן וכמות המלח הייתה קצת יותר מדי גבוהה, ויחד עם הלימון, איזון הטעמים נטה לכיוון המלוח-חמוץ וזה קצת הרס. יחד עם זאת, הרעיון פה הוא מדהים. אם לשניה נתעלם מהמליחות, שילוב הטעמים פה הוא הברקה יוצאת דופן. החריפות בתוך הבשר והחמיצות של לימון כבוש אל מול המתיקות של הביצה והבצל המטוגן. תענוג מטורף.

את המנה הזאת השף מייעד לתחרות ההמבורגרים השנתית של הקהילה שלנו ואתם יודעים מה? למרות המליחות, בהסתכלות אובייקטיבית, הוא מקבל את הקול שלי! הצ'יפס לצערי היה קצת יותר מדי שומני, אבל למי אכפת, אחרי כזה המבורגר יוצא מגדר הרגיל.

הסיום המתוק לחווית הבקתה

חייב להודות שאחרי ההמבורגר נפלנו באותו פח בפעם השנייה, האוכל לא נגמר! מנבכי המטבח והבשרים הגיע סיגנל שמסמל את סוף הארוחה – הקינוח. סופלה home made משוקולד מריר עם סורבה קוקוס. הסופלה היה חם וטרי יש מהתנור שהשף מכין בעצמו משוקולד איכותי וכנראה טיפונת מרגרינה כדאי לדמות חמאה (בכל זאת, כשר). קינוח מעולה לסיום הארוחה, לא כבד על הנשמה שגם ככה בוכה בפנים מרוב אושר. הגלידה עדינה מאוד, גם היא home made ע"י מישהו שמספק אותה למסעדה.

בסופו של דבר הצלחנו לקום מהכיסא, והודנו לשף/ווירטואוז על הטרחה והאירוח המדהים. זהו מקום נדיר שכל אחד, שחושב שהוא קרניבור, אוהב המבורגרים או סתם אוהב אוכל טעים ואיכותי, חייב לבקר בו! אני בטוח שאנחנו נחזור לשם בטיול הבא שלנו לאזור, ואתם פשוט מוכרחים לשים את הבקתה על מפת הטיולים שלכם.

שם: הבקתה. כתובת: נוף כינרת, מושב רמות. כשרות: כשר. שעות פעילות: א'-ה' 22:00-13:00, ו'-ש' סגור.

ליצירת קשר ומידע נוסף מאיזי