רובינשטיין מסעדת קצבים – ארקדי סוגר מעגל מהילדות דווקא בנתניה

ארקדי פורטנוי,

כילד בבית רוסי, גדלתי על מותג "רובינשטיין". בכל פעם שמישהו שב מקניות זה לווה בנקניקים, קבנוסים ונקניקיות. גדלתי באשדוד – אם המעדניות הריחניות. 20 ומשהו שנה מאוחר יותר, יצאתי מהמשרד בפולג. פניתי בפנייה חדשה וגיליתי את חנות המפעל "רובינשטיין". באותו ערב רכשתי כמה נקניקים מעושנים ונקניקיות. הייתי מאושר. כמה מטרים משם ניצבת "רובינשטיין מסעדת קצבים" שתכננתי לפקוד מזה זמן מה. הפעם קיבלתי שובר למסעדה, לקחתי את ע' הערס לצהריים ויצאנו לבדוק.

המעשנה של רובינשטיין מסעדת קצבים

דיון מיותר על משרפות

עם חציית מפתן הדלת, בריזה נעימה של מזגן פיזרה את מסתור פדחתי. "חשמל סטטי מקולל" רטנתי. כל השער שלי הרגיש כמו קוצים של כתה יב' ממש. משהו באווירת המסעדה הרגיע אותי – אומנם מדובר בסרוויס צהריים, אך המקום מתנהל בעצלתיים והאורחים נראו רגועים ושלווים. "כוסעמו, למה אני אף פעם לא רגוע?", המשכתי לרטון וחייכתי למארחת המקסימה.

הויטרינה של רובינשטיין מסעדת קצבים

עיצוב המסעדה העיר דיון בננו: אני סברתי שמדובר בעיצוב בסגנון גרמני. שילוב של מרצפות אדומות על גבי הקירות, מעשנות בינוניות ואחת עצומה. ע' הרגיש כמו במעשנה. סגור במרצפות של תנור עם ניחוח עישון עדין, לא כזה שחונק ושורף אותך מידית. "יש לך מטען שואתי" השבתי ובהינף יד סיכמתי את הדיון המתורבת לטובתי. בינתיים מלצרית מקסימה ניגשה אלינו, בנימוס אירופי היא לא נכנסה לדברנו. רק עמדה שם עם עיניים מבוהלות. "יש ארוחה עסקית" סיפרה לנו. במחיר המנה העיקרית נכנסים המנה ראשונה וגם השתייה. "זה בסדר" השבתי לה, "הלילה לא עושים חשבון". בחרנו בעסקית היקרה ביותר וגם כמה תוספות (מחיר עסקית טיפוסית 58 ש"ח). שתיתי מים ונרגעתי מהחום הנוראי בחוץ. כעת ניתן להתמקד במטרת ביקורנו. התפריט עשיר, כיאה למסעדת בשרים. "לא נוטה לחדשנות ויצירתיות" כך בטעות נטינו לחשוב.

זוכה חדש בתואר "טבעות השנה" 2015  

מאז שטבעות קלמרי עשו עלייה לתפריט הישראלי, טעמנו את אותה המנה עשרות אלפי פעמים. מקסימום נהנינו מחידוש קטן במיונז המוגש לצידה. פתאום, דווקא בנתניה, טעמתי טבעות קלמרי מדהימות כפי שלא אכלתי מאז פיר 23 בנמל תל אביב. בכל ביס מורגשת ההכנה המוקפדת והידע מאחורי הבלילה העשירה. הקלמרי טוגנו במדויק עם קראסט עתיר גלוטן שהעניק להן קראנצ' לא פחות ממושלם. את הקראסט עיטרו נקודות קטנות ועוקצניות שהעידו על תיבול של קיג'ין נהדר. לצד המארז קרטון שנתן פרשנות נחמדה למנת הרחוב, נחו פפטים של מיונז ירקות שרופים עם שום ולימון. נפלתי כל כך חזק על המנה הזו עד שחששתי שלא יישאר מקום למנות הבאות.

קלאמרי אלוהי של רובינשטיין מסעדת קצבים

מכוערת מכוערת אבל שווה!

יש מנות שהן פשוט לא פוטוגניות. אחרי 20 זוויות צילום שונות נכנעתי ונתתי לע' הערס לתקוע את מזלגו. מנת ה"בייבי ריבס ברוטב שזיפים מעושן" מכוערת רק במראה שלה. בכל ביס גיליתי שהבפנים מרתק. ראשית טעמה של המשחה לאט לאט נתפס על הלשון וקצוות השפתיים. אחר כך טעם שזיפי עדין מתגלה, השיניים ננעצות בבשר החמים והנימוח עד שהטעם מתחלף בארומה מעושנת המתפזרת בכל חלל החך. אף על פי שאני נוטה למעושנים מסוג אחר, המנה הכילה גם חלקי עצמות שאינן "בייבי ריבס", עדיין המנה גרמה לשנינו לחייך. אפילו החסה הוסיפה רעננות מהנה לכל ביס. בסיומה בקושי עצרתי מבעדי לקום לסיגריה (של האחרי), מחשש שהמנות הבאות עוד רגע ינחתו על שולחני. זו בהחלט מנה שעושה לאנשים חיוך.

בייבי ריבס ושזיפים של רובינשטיין מסעדת קצבים

אמילי ואיטליאנו בסגנון רובינשטיין מסעדת קצבים

איטלקי – המבורגר 270 ג' של בקר במילוי פקרינו וגאודה. למרות השם המפוצץ בתפריט, יש המבורגרים שנולדו להיות המבורגרים, אחרים לעומת זאת מרגישים זרים בלחמנייה. במקרה זה היה מדובר בהמבורגר "חפוז" ולא מאוזן שקצת יצא משליטה.  מצד אחד הגוף לא התיישב, מצד שני הגבינות פרצו מכל הכיוונים ומצד שלישי גם טעמו נותר בסיסי. הירקות הרגילים ואפילו הצלייה המהממת של הקציצה על אש חשופה לא הצליחה לגרום לי להתחבר לאיטלקי. רק כשפתחתי אותו וניתקתי את הבשר מן הלחמנייה, טעם עדין (מידי) של פקרינו נתגלה בפניי. טעמה של גבינת הגאודה הבשרנית נפלט כנראה במהלך הצלייה. לצד ההמבורגר בחרנו בקלחי תפוחי אדמה אשר נעשו בצורה לא מוקפדת וחלקם נזקקו לבישול ממושך יותר. בנוסף לקלחים, גם שעועית ירוקה נוספה משום מה למנה, לטעמי זו הייתה תוספת מיותרת לחלוטין. מזל שעמדנו לפגוש את אמילי, האחות השווה של האיטלקי.

אמלי של רובינשטיין - המבורגר סקסי

אמילי הייתה כל מה שלא היה באיטלקי: גוף סקסי וטעם של בשר עסיסי. אמילי הגיעה עם שיזוף מושלם ונוזליה מילאו את פי בכל ביס מחדש. הפשטתי אותה מהלחמנייה וכל מה שכיסה אותה, כדי לנגוס בבשר הלוהט. נוכחות כבד האווז הייתה מינימליסטית (בשונה מהגישה של יומנגס), אך המייק-אובר של ההמבורגר היה בהחלט נחמד. אמילי – המבורגר 270 ג' של בקר עם כבד אווז. תוספת ההום-פרייז הייתה מיותרת. אהבתי את הבצל הירוק והמרענן אך משחת הצ'ילי הייתה עייפה כמו ברוב המסעדות. מוזר שמתעקשים להגיש אותה בלי חמאה או גבינה כחולה עשירה.הקצבייה של רובינשטיין

רובינשטיין – לסיכום

לאחר הארוחה הטובה, ביקשנו מהמלצרית המבוהלת לקרוא לשף המסעדה. השף פנחס אטיאס הופיע. הוא שמח לשמוע את דעותנו, התייעץ וענה לנו על כל השאלות (ההמבורגר עשוי מצלעות, פלדה וצוואר עם שומן אנטריקוט). בסוף השיחה השף בחר לפנק אותנו בשני קינוחים ביתיים. ע' הערס לא בחל בהזדמנות וקיבל בברכה את הצעתו של השף. כך גם 2 קינוחים עשו את דרכם לעברנו, למורת רוחי והדיאטה שקרסה. קרם הברולה היה מבחינתי מעדן דני עם קראסט נחמד ופירות יער ששברו את המתיקות. אחריו הוגש סופלה שוקולדי. אני מקווה שיום אחד ילמדו בארץ מה ההבדל בין סופלה לפונדן.

שם: רובינשטיין מסעדת קצבים. כתובת: גיבורי ישראל 17, נתניה. כשרות: לא כשר. שעות פעילות: א'-ש' 12:00 – עד הלקוח האחרון.

ליצירת קשר ומידע נוסף מאיזי